נכון שהחקלאות באזור אכן התפתחה במרוצת השנים, אך זאת בעיקר בזכות המושבים הרבים שהוקמו על ידי הורינו, דור החלוצים שבאו לנגב מתוך ציונות, אהבת הארץ ואהבת האדמה והחקלאות. גם היום החקלאות בנגב היא ברובה אינטנסיבית ומבוססת על גידולי ירקות. במשך השנים הפכו האזורים הללו לאסם הירקות של אזרחי ישראל, וחקלאי האזור מספקים לאורך השנים את מרב התוצרת הטרייה בשגרה ובחירום ובכל תנאי מזג אוויר, ובכך שומרים על ביטחון המזון של תושבי מדינת ישראל.
שמחתי לשמוע שמדינת ישראל בשנת ה־75 שלה בחרה להעלות על נס את החלוצים והחלוצות שבנו את הארץ הזו, אך לצערי כבוד והוקרה בלבד זה לא מספיק - כעת עלינו לעבור ממילים למעשים. דרישתנו כעת מהממשלה הנכנסת היא להגיד “כן לזקן", כך שתזרים השקעות למחקר ופיתוח של חדשנות חקלאית בנגב, תפחית משמעותית את עלויות הייצור ותאפשר למשק המשפחתי והחקלאי לצמוח ולהתפרנס בכבוד. על הממשלה החדשה מוטלת האחריות לחזק את הנגב ולא רק על ידי טיפול ב"אובדן המשילות" אלא גם על ידי מדיניות ממשלתית חקלאית תומכת.
רק כך תובטח המשכיות של הדור הבא בנגב. לצד חיזוק ערי הנגב באזורי תעסוקה והייטק שנועדו למשוך משפחות צעירות לאזור, המדינה חייבת להשקיע גם במרחב הכפרי ולא להציב משימות אלו זו על חשבון זו, אלא דווקא כשתי משימות שמשלימות זו את זו, שלכל אחת מהן יתרון יחסי אחר ותועלת לאומית נפרדת.
ההתיישבות בנגב היא הבטחת המשילות, שמירה על שטחי המדינה וביטחון מזון, או כמו שאמר ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל: “אם לא נעמוד על המדבר - לא תעמוד תל אביב".
התרעות פיקוד העורף