הממשלה החדשה תיבחן ביכולתה לרסן את הקצוות הקיצוניים

תם מעשה ההרכבה, וממשלת המרכז־ימין בראשות בנימין נתניהו יצאה לדרך ומצאה לפניה שורה ארוכה של נושאים מוזנחים ועיוותי משילות, בד בבד עם אתגרים חדשים. לא הכל היה גרוע כמו בחינוך או בתחבורה, היו גם כמה נקודות אור כמו בתרבות ובחקלאות, וגם בעבודת שר הביטחון היוצא, כשעסק בתפקידו ולא ירד לאשפתות הפוליטיקה. אך ממשלת השינוי השאירה את המדינה עם דפיציט דמוקרטי ומשילותי קשה שהתבטא בחלוקה בלתי הוגנת ובלתי שוויונית של ועדות הכנסת בינה ובין האופוזיציה, בהחלטה על יציאה למבצע צבאי ללא אישור הקבינט, בהסכם בינלאומי שכלל ויתור על חלק משטחיה הימיים ללא אישור ואפילו ידיעת הכנסת. כפי שכתב העיתונאי נחום ברנע: "הקואליציה היוצאת ביזתה חוקי יסוד ושיבשה כללי משחק פרלמנטריים", כל זאת בנוסף לניסיונות חקיקה פסולים במטרה למנוע מראש ממשלה נבחר לכהן בתפקידו.

כנראה שיש קשר בין העובדה שכמעט כל המפלגות שהרכיבו את ממשלת השינוי היו בלתי דמוקרטיות (פרט להעבודה ומרצ) ובין ההשפעה על אופייה. ההתנהגות הפרועה, הבלתי פרלמנטרית של רוב האופוזיציה בזמן השבעת הממשלה החדשה, והפגנות המחאה ליד משכן הכנסת ברוח השתוללות תומכי טראמפ שלא קיבלו את תוצאות הבחירות - כל אלה סיפקו הוכחה נוספת לדפיציט הדמוקרטי הזה. במסורת הבריטית קיים, כידוע, המושג "האופוזיציה הלויאלית", שפירושו שבצד זכותה וחובתה של האופוזיציה להתנגד לצעדים של הממשלה, היא חייבת להישאר נאמנה למקור הסמכות שלה. בישראל זה העם שבבחירות דמוקרטיות החליט את מי הוא רוצה כממשלתו ואת מי לא. את העיקרון הזה האופוזיציה הנוכחית לא הפנימה.

הרכבת הממשלה החדשה, עקב ליקויי שיטת הבחירות, אך גם בגלל זהות השותפות הפוטנציאליות, הייתה מלאכת מחשבת ודמתה לעתים לקובייה הונגרית. אך התוצאה הצדיקה את המאמץ, שכן בניגוד לממשלה היוצאת, ברוב המקרים נבחרו שרים, בעיקר בצד הליכוד, שכישוריהם והשכלתם תאמו את המשימות שהוטלו עליהם. הקמת מיניסטריונים מסוימים והפיצולים של חלק ממשרדי הממשלה עלולים להוות בעיה — ואולי דווקא ההכלאות בין המשרדים השונים יחזקו את השלמות בממשלה. מהומה רבתי, אמיתית ומגמתית קמה דווקא לגבי מינויים שוליים, כמו זה של ח"כ אבי מעוז לתפקיד סגן שר במשרד ראש הממשלה וממונה על התקשרויות חיצוניות של משרד החינוך, ירושה מימי יולי תמיר בהיותה שרת החינוך. בפועל יתבטאו כל תפקידי הכלאיים האלה בעיקר בשלט על דלת הלשכה ובתקציבים סמליים, ולא במהות.

ספר משלי מזהיר מפני הנזק שטיפש אחד יכול לעולל - וגם איך להיגמל ממנו - וטוב שהגורמים המוסמכים בתחום הדת והשלטון הבהירו את עמדתם בהקשר לדברים שיכלו להשתמע כאפליה כלפי חלקים באוכלוסייה. ואכן, הממשלה תיבחן לא רק בהצלחותיה, אלא גם ביכולתה לרסן את הקצוות הקיצוניים. בעייתי יותר הוא מינוי בצלאל סמוטריץ' לשר נוסף במשרד הביטחון, שיחייב קביעת גזרות מדויקות לפעילותו והגבלתן לנושאים אזרחיים באמת הנוגעים לישראלים שגרים ביהודה ושומרון - ולא להרחבתן לענייני האוכלוסייה הערבית או לעניינים בעלי אופי מדיני או צבאי.

אחת המטלות החשובות של הממשלה החדשה היא תיקון המצב הבלתי תקין במערכת המשפט. כפי שמלמד מחקר של האוניברסיטה העברית על משבר האמון בבית המשפט העליון ובמערכת המשפט בכלל, מצב זה מסכן את אופייה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית. הטשטוש, בעקבות המהפכה החוקתית מ־1992, בין זרועות השלטון - המחוקקת, המבצעת והשיפוטית - מחייב התייחסות יסודית, בתנאי שלא תנבע משיקולים זרים. גם לגבי הוויכוח על פסקת ההתגברות יש לחתור למצב ברור יותר באשר למעמדן וסמכותן של כל אחת מהזרועות. עם זאת, צריך להימנע מצעדים קיצוניים ששכרם בהפסדם, כדי לא להגיע למצב של מערכת המשפט הפוליטית בארצות הברית, שכולל בחירת שופטים לבתי המשפט העליון בידי גורמים פוליטיים. אף שהשיטה הנוכחית בישראל איננה מושלמת, יש לחפש דרכים שונות לתקנה מאלה באמריקה.

ברם, לא רק בתיקון מחדלים תצטרך הממשלה לעסוק אלא בעיקר במשימות ובאתגרים בתחום המדיני־ביטחוני ובנושאים כלכליים־חברתיים כגון יוקר המחיה והדיור, שליטת המונופולים ואיום המשבר הכלכלי העולמי. האקלים הכלכלי הליברלי של הממשלה החדשה והמחויבות שלה לכלכלה חופשית יבטיחו לא רק את העמקת קשריה של ישראל עם גורמים כלכליים בעולם, אלא יעודדו גם זרם השקעות אליה.

בתחום המדיני־ביטחוני תעמוד ישראל בפני אתגרים קשים, אך גם מול סיכויים לתנופה חדשה. האתגרים הביטחוניים העיקריים הם איראן – אתגר שהממשלה היוצאת נהגה כלפיו בחוסר מעש - והטרור המתגבר ביהודה ושומרון, ומאידך המשך היחסים הקרובים עם בעלת בריתנו העיקרית אמריקה, לצד המשך הקשרים הפרגמטיים גם עם גורמים אחרים. גם הסיכויים להרחבת הקשרים עם העולם הערבי בהנהגתו של יוזם הסכמי אברהם, נתניהו, מבטיחים תנופה חדשה בתחום יחסי החוץ של ישראל. למינויים של רון דרמר לשר נושאים אסטרטגיים וצחי הנגבי לראשות המל"ל יש מבחינה זאת יתרון. בסיכומו של דבר, ממשלת המרכז־ימין החדשה מייצגת את עמדות חלק גדול מהציבור, כולל רבים מאלה שהצביעו בעד סיעות שנמצאות היום באופוזיציה.