תוצאות הבחירות בישראל, עם רוב ימני־דתי ברור ללא עוררין, בישרו על רעידת אדמה פוליטית־חברתית במדינה והעלו חשש לאובדן ערכי היסוד שעליהם הוקמה המדינה. רוב של 64 חברי כנסת, המצהירים השתייכות לגוש אחד, אמור היה להביא להקמת ממשלה בתוך ימים אחדים לאחר הענקת המנדט לעומד בראשו, בנימין נתניהו. אך אז הסתבר שהמשימה איננה פשוטה. הסעיפים השונים בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו גרמו לטלטלה בקרב הציבור שוחר הדמוקרטיה.
נדמה שהחברה הישראלית מאופיינת כיום באווירת התבצרות: שמאל, ימין, דתיים, חילונים, חרדים, ערבים. לכל אחד מאוויים ואידיאולוגיות מנוגדים: מדינה דמוקרטית או הלכתית, לאומנית או ממלכתית, שוויונית או גזענית. ראש הממשלה בנימין נתניהו מודע לבעייתיות של המציאות החדשה. הוא הציג את עצמו כחסר אונים מול שותפיו בעת הקמת הקואליציה, אך כפי שהוכיח לא פעם בעבר, לא מן הנמנע שהוא לא יקיים הבטחות והסכמים. נדמה שכל מבוקשו הוא לכבוש מחדש את ״כיסא המלכות״, שממנו הוא ישלוט ויעשה כראות עיניו.
הוא לבטח מוכן למשברים הצפויים מצד שותפיו, אך מעמדו וניסיונו כראש ממשלה יאפשרו לו לגבור עליהם עד לסיכול משפטו או לפחות ריקונו מתוכן. ייתכן שאז הוא יגרום למשבר מול סמוטריץ׳ ובן גביר הלאומנים ויפנה ללפיד וגנץ בהצעה להקמת ממשלת איחוד לאומי. שעת חירום, הוא יטען. להערכתי, הם יסרבו ליפול בפח. אז נתניהו יוביל לבחירות מוקדמות כשהוא מפיל את האחריות על מפלגות האופוזיציה.
מצער מאוד שהממשלה היוצאת, ובעיקר לפיד העומד בראשה, לא למדו מהעבר. בקרב רבים מבוחרי נתניהו, התנהגותם נראתה ועודנה נראית כאי־השלמה עם תוצאות הבחירות. העבר מראה שככל שנתניהו מותקף, כך ציבור זה ימשיך לראות בו קורבן ולהגן עליו, כתגובת דווקא ובכל מחיר.
על האופוזיציה לשנות מדיניות ולהילחם נגד כל חוק וחוק שיאיים על הדמוקרטיה בכל האמצעים: משפטיים, הפגנתיים והסברתיים. המאבק נגד נתניהו אישית אינו רלוונטי יותר. לפנינו ממשלה שכמוה לא נראתה מעולם באף מדינה נאורה. ממשלה שבה מכהנים שרים שהורשעו בעבירות פליליות וכאלה המביעים עמדות גזעניות והומופוביות.
המאבק של האופוזיציה דורש מחבריה להתאחד. הטלטלה שהמדינה עוברת בימים אלו תביא לשינוי המפה הפוליטית. יש לקוות שסכנות הבידוד בזירה הבינלאומית והרס הדמוקרטיה יובילו להצלת המדינה רגע לפני נפילתה לתהום. ההתעוררות של האזרח השקט והאדיש נדרשת כאן ועכשיו.
התרעות פיקוד העורף