עליתי ארצה בגפי בגיל 17, ממדינה שבה היה נהוג משטר אפרטהייד. שם, במשך למעלה מ־50 שנה, נתפסה חלק מהאוכלוסייה כנחותה מהשאר. עליתי כמדריכה בתנועת הנוער בני עקיבא, שומרת שבת ומצוות, למדינה שבה ידעתי שכל יהודי באשר הוא ימצא בה את ביתו. לא יפלו יהודים מסוגים שונים בנסיעה בתחבורה הציבורית וברחובות. וגם לא יפלו אוכלוסיות אחרות – נשים, בני מיעוטים ועוד. עליתי עם ניצוץ בעיניים, חדורת מוטיבציה לשרת את מדינת ישראל ואת עמי.
כבר בתחילת דרכי כאן הבנתי שישנם הבדלים בין תנועת בני עקיבא בקהילה היהודית בקייפטאון לבין בני עקיבא בישראל. בדרום אפריקה המטרה הייתה לכידות יהודית בעבור הנמנים עם הקהילה, שימור הזהות ועוד. גם בארץ, כמובן, אלא שכאן ההשתייכות לתנועה הייתה כרוכה באופן הרבה יותר משמעותי בתפיסה פוליטית ברורה.
בשנים הראשונות עוד שמרתי שבת, אך על ציר הזמן, הצורך לעבוד בסופי שבוע כדי לפרנס את עצמי, בזמן לימודיי באוניברסיטה ועת שירתי בצה"ל, הקשה מאוד על שמירת הדת. בעיקר על רקע העובדה שלא חייתי בקהילה מסורתית.
מהר מאוד הבנתי שדווקא בארץ ישראל קשה יותר להיות קצת משני העולמות: גם דתי וגם חילוני, לא ימני ולא שמאלני, אלא יהודי־ישראלי גאה, שהעם היהודי בנפשו והשמירה על מדינת ישראל בוערת בו, לצד כמיהה לצדק חברתי רב יותר, ללכידות חברתית משמעותית יותר, לערבות הדדית ולאחדות. מילים שנתפסות כיום כבליל של תמימות תהומית שאין לה מקום עוד בציבוריות הישראלית.
מצאתי עוד כמוני, כאלה שהם גם וגם, אך ככל שעבר הזמן, התרבו הלחצים לכך שנבחר צד. נאמר לנו, לא אחת, שעלינו להביע עמדה ברורה, נוקבת, שאיננה משתמעת לשתי פנים ושתפיסה ממלכתית שמקפלת בתוכה את שני הצדדים גם יחד היא רכה מדי, אינה ברורה דיה.
השסעים אינם חדשים, שהרי הם אפיינו את המדינה עוד לפני הקמתה. מגילת העצמאות נחתמה בחופזה ערב ההכרזה על עצמאותנו, חרף המחלוקות והפלורליזם שאפיינו את ה"שבטים" השונים שחיו כאן. אלא שכדי שמגילת העצמאות תמשיך להוות את הבסיס הערכי לקיומנו האזרחי כאן, קיימת חשיבות תהומית למנהיגות אחראית, שקולה, ערכית ומוסרית, שתבין שללא האחדות בינינו, אנו מסכנים במו ידינו את המשך קיומה של מדינת ישראל. אותה מגילה עדינה ושברירית דורשת מההנהגה הנבחרת, תהא אשר תהא, התייחסות ותשומת לב, כמו זוגיות מופלאה ונסית שדורשת שימור על ציר הזמן.
השיח הציבורי דורש תיחום מחדש וכללי משחק ברורים, שייקבעו על ידי "מועצת חכמים" שתכלול נציגים מכלל המחנות והדתות במדינה. גם אלילי נוער, וביניהם שחקנים, "טאלנטים" וכדורגלנים, שמהווים מודלים לחיקוי בעבור הדור הצעיר, צריכים ליטול חלק במאמץ הלאומי החשוב הזה. אין מנוס מלצופף את השורות ולפעול נחרצות לשימור אותו בסיס ערכי משותף שעליו הוקמה מדינת ישראל. אחרת נאבד אותה. אויבינו ממתינים לכך בדריכות, ואנו, בחוסר תבונה מטריף, מספקים את הסחורה.
נשיא המדינה כבר קורא לצדדים לנהוג באיפוק, להרגיע את הרוחות, להיזכר כמה קשה היה לנו להקים את המקום הזה מלכתחילה. כמה דם נשפך לשם הקמת המדינה, ומאז ועד היום. בעידן שבו האנטישמיות גואה באופן בלתי נשלט, מדינת ישראל חייבת להמשיך להיות מזור ומקלט לכל צרה ומקרה בעבור העם היהודי. לא ייתכן שניתן יד להחרבת המקום הזה.
עם ישראל, אחים ואחיות שלי, בבקשה, בואו נתעשת כולנו ונשמור על הבית!
התרעות פיקוד העורף