מדוע פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות היא סכנה גדולה?

במשטר דמוקרטי העם הוא הריבון. הוא משתתף בבחירות ומצביע בהם לראשות המחוקקת, שהיא בישראל הכנסת. המפלגות המשתתפות בבחירות קובעות את רשימות המועמדים ובהתאם למספר הקולות שכל מפלגה מקבלת, נקבעים חברי הכנסת המייצגים אותה. לנשיא המדינה יש את הסמכות למנות מועמד לראש ממשלה לאחר התייעצות עם נציגי הסיעות בכנסת. המועמד מרכיב ממשלה, מציג אותה לפני הכנסת והיא מקבלת אישור של רוב חברי הכנסת.

ישנה גם אופוזיציה המורכבת מיתר חברי הכנסת שתפקידה לבקר את הממשלה. צריך להיזהר מפני דורסנות הרוב. גם למיעוט יש זכויות שמגינות עליו. הציבור יכול גם להשתתף במשאל עם ובמסגרת זו רוב הציבור מכריע באופן ישיר ללא נציגים. בניגוד לממשלה שיכולה לכפות את החלטותיה, האזרחים שיש להם חופש דעה, ויש להם זכות לבטא את דעתם באופן חופשי, יכולים להשפיע בדרך השכנוע על המצב במדינה. אין להם יכולת כפיה.

דעת הקהל מוצאת ביטוי במשאלים סטטיסטיים וגם בהפגנות. באמצעות הפגנות האזרחים נותנים ביטוי לעמדתם. יש הפגנות מחאה נגד מוסדות או אישים במדינה ויש גם הפגנות תמיכה. לפעמים חלק מהאזרחים אוחזים בנשק ויש אז סכנה להתפתחות של מלחמת אזרחים, שצריכים למנוע אותה בכל מחיר.

בארץ היו מקרים של הפגנות מחאה שהשפיעו על התנהלות הממשלה. למשל ההפגנות לאחר מלחמת יום הכיפורים שהביאו להתפטרות ממשלת גולדה מאיר. גם לאחר האירועים במחנות הפליטים סברה ושתילה היתה הפגנה גדולה שגרמה להתפטרות שר הביטחון אריאל שרון. כל האזרחים במדינה כפופים לחוק. אין אדם או מוסד שהחוק לא חל עליו. ואפשר לבקר כל אדם וכל גורם במדינה. אם אין ביקורת אי אפשר לשפר ואי אפשר לתקן את השגיאות.

לפי עקרון הפרדת הרשויות ישנן הרשות המבצעת, שהיא הממשלה, הרשות המחוקקת, שהיא הכנסת, והרשות השופטת. לפי עקרון זה הרשויות צריכות להיות עצמאיות. במדינה מתוקנת קיימת חוקה. בארץ אין חוקה, אבל יש חוקי יסוד שהם תחליף לחוקה. את חוקי היסוד צריך לחוקק ולשנות רק ברוב מיוחד כדי לתת להם עדיפות ומשקל יתר על חוקים רגילים. זאת, כדי שרוב מקרי לא יוכל להחליט החלטות גורליות שקובעות ומשנות את אופי המדינה.

ברשות השופטת, שבראשה בית המשפט העליון, השופטים מתמנים על ידי ועדה מיוחדת שבראשה שר המשפטים, וחברים בה שופטים מבית המשפט העליון, חברי כנסת ונציגי לשכת עורכי הדין. כאשר איילת שקד היתה שרת המשפטים, היתה לה השפעה גדולה בוועדה למינוי שופטים, והיא הצליחה להביא למינוי מספר שופטים לבית המשפט העליון, כך שיתאימו להשקפת העולם הימנית שלה. כך אדם אחד השפיע למעשה על אופי בית המשפט העליון.

בבחירות האחרונות לכנסת הליכוד נעשה למפלגה הגדולה ביותר, וראש המפלגה בנימין נתניהו הרכיב את הקואליציה בתמיכת הרוב בכנסת והפך להיות ראש הממשלה. הכנסת מאשרת את כל החלטות הממשלה, כך שאין למעשה הפרדת רשויות. כעת מציע שר המשפטים בממשלתו, יריב לוין רפורמה במערכת המשפט. הוא מציע לשנות את הרכב הוועדה כך שיהיו בה גם שני נציגי ציבור שימונו על ידי שר המשפטים. כן הוא מציע שהשופטים המיועדים יעברו שימוע בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. פירושו של דבר שלאחר הרפורמה תהיה לשר המשפטים השפעה רבה בוועדה למינוי שופטים, והשפעה על הרכב בית המשפט העליון.

כיוון שצריכה להיות ביקורת על התנהלות מוסדות המדינה, צריכה להיות ביקורת גם על הממשלה וגם על הכנסת ועל החלטותיהם. אין אדם או מוסד שאינם יכולים לטעות, אף אחד אינו מושלם. החלטות הכנסת מתקבלות ברוב קולות. ויש חברי כנסת רבים, שמייצגים חלק גדול מהעם, אשר מתנגדים לחלק מהחלטות הרוב בכנסת ויש להם גם ביקורת על הממשלה.

בית המשפט העליון מוסמך לפסול החלטות של הממשלה ושל הכנסת. הוא מוסמך לפסול חוקים שאינם מוסריים לפי תפיסתו או שהם מנוגדים לחוקי היסוד. יריב לוין רוצה לבטל את עילת הסבירות, כלומר את סמכות בית המשפט העליון לפסול החלטות של הרשויות האחרות. הוא גם רוצה, בפסגת ההתגברות, לבטל ברוב רגיל של הכנסת החלטה של בית המשפט העליון לפסול חוק. בצורה זו הוא מצמצם את סמכויות בית המשפט העליון ומגדיל מאוד את סמכויות הכנסת, על חשבון הרשות השופטת.

כיוון שהממשלה שולטת בכנסת וראש הממשלה, בנימין נתניהו, מכריע בהחלטות הממשלה, כוחו יגדל מאוד. יש כאן סכנה לשלטון יחיד של בנימין נתניהו.

הכותב הוא פיזיקאי