כך דווחנו כי שר החוץ של הרשות הפלסטינית עוכב בתור במעבר אלנבי. אלא שצעד כזה לא יתרום דבר לישראל. הוא רק מוביל להשפלה הפוגעת בגאוותו, בכבודו ובכבוד האוכלוסייה שהוא מייצג. בדרך כלל, התגובה אינה מאחרת לבוא. היא מתבטאת בפעולות איבה והגברת השנאה. ומי יעצור את זה? לבטח לא צעדים פופוליסטיים וחפוזים כאלה.
מדינת ישראל חזקה דייה כדי להגן על עצמה בפני החלטות בית הדין הבינלאומי בהאג. זכותה להתגונן מפני כל פגיעה בה ובאזרחיה, אך על השלטון לפעול בשיקול דעת קר, לא מתלהם ובעיקר מדיני וענייני. אין ויכוח על כך שצעדים מסוכנים לביטחונה של המדינה מצד הפלסטינים מחייבים תגובה, שבכוחה לשכנע את היריב באי־כדאיות צעדו ולעודד אותו לנקוט מדיניות אסטרטגית שלוקחת בחשבון השלכות לעתיד.
הדעה הרווחת בקרב חלק גדול מהעם, ש׳׳הערבים מבינים רק כוח׳׳, הוכחה זה שנים רבות כלא נכונה. הדור הפלסטיני העכשווי אינו משיל נעליים ונס על נפשו. היום הם באים למתקפות טרוריסטיות מתועבות, יחידניות או קבוצתיות, כשהם יודעים שהסיכוי לצאת מהן חיים הוא אפסי. ובכל זאת האיבה גוברת וספירלת הסכסוך הולכת ומתעצמת. עד מתי?
השפלה היא פגיעה קשה מנשוא לכל אדם באשר הוא. אומנם התגובה משתנה בהתאם לתרבותו וחינוכו של הנפגע, אך מדובר באחת החוויות הקשות ביותר שיכולה להיות לה השלכה משמעותית על חיי אדם באשר הוא. היא כואבת מאוד ומערערת את כבוד האדם ואת תחושת הערך העצמי שלו. האדם המושפל מרגיש מבוזה, מופחת ונדחף לרגש נקם.
נראה שלפלסטינים אין מה להפסיד. הם מאמינים בכוחו של הזמן שיתיש את העם בישראל עד להשגת מבוקשם. בשלב זה אזרחי ישראל הם היחידים המפסידים. המדינה נגררת לתגמול מול פעולות איבה ולהשקעת תקציבים ענקיים השוללים מהחלשים רווחה. רק פתרון, אם בהסכם ואם חד־צדדי, יביא לרגיעה.
התרעות פיקוד העורף