התקשורת מבשרת כי הממשלה החדשה מתכוונת לבטל את מיזם "נבחרת הדירקטורים". אם אכן הבשורה תתגשם, אזי הממשלה החדשה תוכל לרשום יום חג דמוקרטי, מוסרי וכלכלי ברזומה שלה. ממשלת נתניהו עוד תעשה חטאים רבים במהלך הקדנציה הקרובה, אבל רבים מהם ילבינו כשלג אם רק תסיר את הכישלון הכואב הזה מספר הנהלים והמיזמים המעוות, שיזמה לפני כמה שנים החונטה הבירוקרטית של ישראל.

הרעיון הכושל של הקמת "נבחרת דירקטורים" אליטיסטית התעצב במוחם והתגשם בתקופתם של יאיר לפיד כשר האוצר ואורי יוגב כמנכ"ל רשות החברות. לכאורה התכוונו השניים להקים מיזם ארגוני־בירוקרטי שכולו חגיגה של מינהל תקין, אלא שבפועל הם רק העצימו את שליטת האוליגרכיה בחברות הממשלתיות, באמצעות מסננת שדרכה עברו חבריהם מהתיכון, מקורבים, צדיקים בלבן ובעלי אג'נדה פוליטית מאוד ברורה. בקיצור, מועמדים שבאו בצלמם ובדמותם של השניים.

יוגב ולפיד ביקשו, לכאורה, לבער את הפוליטיקה, בעיקר של חברי מרכז הליכוד, מתוך המינויים של דירקטורים לחברות הממשלתיות. במקום ה"מושחתים" של הליכוד הם רצו להציב את הצדיקים הגדולים ממדינת תל אביב. הם הכריזו, למעשה, ג'יהאד קולני על המינויים של הליכוד, ובשם מלחמת הקודש הזאת יצרו מוטציה שלטונית מעוותת מנהלית וכושלת מוסרית עם שם סקסי: נבחרת.

יוגב ולפיד החליטו על נוהל מינוי בעלי התפקידים בחברות הממשלתיות - סעיפים 16א עד 18א, שעיקרם הוא שדירקטור יהיה כשיר לכהונה אם יחזיק בתואר אקדמי בכלכלה, ראיית חשבון, מינהל ציבורי, מינהל עסקים, לימודי עבודה ו/או משפטים. המשמעות היא שבעלי תארים "חברתיים" או "רוחניים", גבוהים ככל שיהיו, ובכללם פרופסורים לספרות ערבית וללימודי בבלית ואשורית, יהיו פסולי כהונה.

חמור מכך: גם מסעודה משדרות, אנטולי מדימונה, מנגיסטו מאופקים ואחרים יהיו פסולי כהונה, אפילו בחברות ממשלתיות שאינן "כלכליות" נטו. למשל, חברת המתנ"סים, החברה לפיתוח הרובע היהודי, תאגידי מים, הקרן למורשת הכותל המערבי, הכפר הירוק, בית התפוצות, מוזיאון ישראל, האגודה לתרבות הדיור ועוד.

נקודת המוצא של תנאי הסף ההשכלתי היא חנוונית־חשבונאית, ולא חברתית־ערכית־מוסרית שתורמת לדמוקרטיה. מי שרואה את החברות הממשלתיות רק דרך השקל ורק בדוחות הרווח וההפסד, חוטא למהות הדמוקרטיה הפוליטית־חברתית, ועוד יותר חוטא בהבנת תפקידן של החברות הממשלתיות כולן.

תנאי הסף הללו פוגעים גם בגישה הגלובלית המתקנת של הפירמות הרב־לאומיות והתאגידים הגדולים. גישה שמהותה היא ללכת עוד ועוד לכיוון של מעורבות חברתית, עד כדי הקצאה קשיחה של כ־5% מההון שלהן לטובת מיזמים חברתיים. למען ההגינות נציין כי לנוכח הביקורת הקטלנית שספג תהליך בחירת הנבחרת, נעשו ניסיונות שוליים לתקן את הנזק באמצעות מכסות של אפליה מתקנת, אך מדובר בפתרון אקמול היכן שצריך אזמל מנתחים.

יש להבין כי מינוי דירקטורים מקרב ההמון אינו חטא או שחיתות. ההפך הוא הנכון. דירקטורים, גם אם הם פוליטיים, הם ביטוי אולטימטיבי של דמוקרטיה ייצוגית תקינה שהגיונה הוא שילוב ההמונים בהתרחשויות כלכליות, חברתיות, ערכיות ופוליטיות ובקבלת ההחלטות בישראל. רק כך, באמצעות שותפות, ייעלם הניכור בין העם לנבחריו.

בשורה התחתונה, האם הממשלה החדשה תרפא את הנגע? למרבה העצב, אני בספק, יען כי כוחות החונטה ידאגו שזה לא יצליח לפוליטיקאים.

הכותב הוא מומחה לסוציולוגיה פוליטית

על הממשלה לבטל את הרעיון הכושל "נבחרת הדירקטורים"

ממשלת נתניהו עוד תעשה חטאים רבים במהלך הקדנציה הקרובה, אבל רבים מהם ילבינו כשלג אם רק תסיר את הכישלון הכואב הזה