רבות מדובר בימים אלו על המהפכה החוקתית הקרבה ובאה אליבא דשר המשפטים ח"כ יריב לוין. ביחד עם המהפכה המתכנה בלשון הפוליטיקאים רפורמה שבה ועולה טענת "שלטון הרוב", "הרוב בחר בנו", "זה רצון העם", "הרוב קובע" ועוד.
בואו נבחן את הטענה הזאת – האם כולנו בהכרח שייכים לרוב כלשהו או שבחלק מן הדברים אנחנו שייכים למיעוט. השתייכות דתית, השתייכות פוליטית, תזונה (אורגנית, צמחונית, טבעונית), מוצא, רמת השכלה, שירות צבאי/לאומי, מצב בריאותי... בכל אחד מן הקריטריונים הנ"ל (ועוד רבים אחרים) אנחנו נמצאים על רצף כלשהו, לעיתים אנחנו כמו הרוב ולעיתים אנחנו במיעוט ייחודי. האם נכון שהרוב יחליט בכל ההיבטים תמיד?
דמוקרטיה היא שלטון העם, כל בעלי זכות הבחירה רשאים לבחור לבחור ומי שקיבל את רוב הקולות הכשרים יקבל לידיו את השלטון וכוחו וסמכותו נובעים מעצם הבחירה בו. בדמוקרטיה כזו הקיימת בישראל לאף מפלגה אין בעצם רוב מוחלט. לדוגמא: מפלגת הליכוד שהיא המפלגה הגדולה ביותר קיבלה 32 מנדטים המהווים קצת פחות מרבע קולות הבוחרים (23.41%). על כן המפלגה הגדולה יוצרת בריתות עם מפלגות אחרות, שהן לרוב קטנות ממנה, שהתוצאה שלהן היא קואליציה המייצגת את בחירת הרוב. כלומר, אף מפלגה בעצם לא קיבלה את רוב העם, אלא יצרה שיתופי פעולה המייצרים מנגנון שמאחוריו עומדים רוב הבוחרים.
האם משמעות הדבר שהרוב קובע? כלל וכלל לא. השלטון הנבחר הוא השלטון של כולם, של אלה שבחרו בו וגם של אלה שלא. השלטון אמור לתת מענה לצורכי כל אזרחיו באשר הם, בעצם היותם אזרחי המדינה הם זכאים לזכויות ללא קשר להשתייכותם הפוליטית.
כדי לקיים אורח חיים שבו כל אזרחי המדינה יוכלו לממש את עצמם, לחיות בכבוד, להלך בביטחון אישי להם ולילדיהם השלטון מפעיל מערכות חוק ואכיפת החוק בכדי להוקיע ולהעניש את מי שחורג מן החוק ומזיק בעצם מעשיו לחברה כולה.
החלשת מערכות אכיפת החוק משמעותה היא אחת-הרס הסדר החברתי והדרך משם לכאוס בו איש הישר בעיניו יעשה היא קצרה. בשלטון המקומי המארג הוא אף יותר רגיש, מבלי שנהיה חברים ושכנים אחד לשני לא נוכל לקיים אורח חיים תקין. כוחו של ראש העיר לפעמים משמעותי יותר משר בממשלה, שכן, בטריטוריה עליה הוא מופקד הוא בעצם מן ראש ממשלה קטן-הוא אחראי על החינוך, על חלק ממערכות הבריאות, על הביטחון, על אכיפה, על תשתיות מים ובינוי, תחבורה ועוד.
תארו לעצמכם את שלטון הרוב, אם רוב התושבים גרים במרכז, האם זה אומר שאלה שגרים בשכונה מרוחקת אינם זכאים לתחבורה נאותה, כי בעצם מה אכפת לנו מהם?. האם אלו שגרים בשכונות שהן פחות משלמות מיסי ארנונה (פחות מבני תעשייה ומשרדים, יותר משפחות קשות יום שמקבלות הנחות, יותר אוכלוסיית גיל השלישי בעלת פטור) האם לא ניתן לתושבים אלו שירותים.
שלטון שיקבל את המנדט מרוב האזרחים הוא הכרחי, אבל חס וחלילה שנגיע ליום שרק הרוב קובע. הדרג הנבחר בשלטון המרכזי ובשלטון המקומי חייב לקחת בחשבון את המיעוט, לדאוג שזכויותיו יישמרו, שהוא יקבל את התנאים המיטביים לחיות ולבחור. כי פלורליזם הוא לא מילה גסה. פלורליזם הוא מהות הדמוקרטיה. בשלטון המרכזי כמו בשלטון המקומי. גם המיעוט חשוב. מאוד.
התרעות פיקוד העורף