נראה שקיש הושם במשרד החינוך כדי להשביע את רצונן של המפלגות החברות בקואליציה | אברהם פרנק

מטרות החינוך מוגדרות בחוק החינוך הממלכתי – חוק החינוך של מדינת ישראל – משנת תשי"ג (1953). כדי להבין את רוח המטרות הללו אביא שלוש מהן בנוסחן המלא: (1) לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו; (2) להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים; (5) לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כישרונותיהם השונים, למיצוי מלוא יכולתם כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות.

מטרות החינוך שבהן עסקינן הן ארץ לא נודעת. רוב שרי החינוך לא הזכירו אותן ואולי לא הכירו אותן, ולא פעלו בהתאם להנחיותיהן לגבי מה שצריך לעשות בחינוך הממלכתי. רוב שרי החינוך עשו במערכת החינוך כראות עיניהם, ואכן סמכויותיהם בחוק הן רחבות, אבל הכל כפוף למילים האלה: "'תוכנית הלימודים' פירושו תוכנית לימודים שנקבעה על ידי השר למוסדות החינוך הרשמיים להשגת המטרה האמורה בסעיף 2". סעיף 2 הוא מטרות החינוך של החוק, שדוגמאות מהן הבאתי. מטרות החינוך של החוק הישראלי הן הכוונה ראויה מאוד לדרך שבה יש להצמיח בוגרים משכילים וערכיים.

רוב שרי החינוך בעשורים האחרונים לא נתנו את דעתם כאמור למטרות החינוך, אולי בעיקר כי לא הבינו שהמטרות הללו מחייבות אותם. אי לכך, כל שר קידם במערכת נושאים שהיו יקרים ללבו. כך למשל, לימור לבנת קידמה את בחינות המיצ"ב, יולי תמיר את האופק הפדגוגי, גדעון סער את המדידה בחינוך כאתוס מוביל וכו'.

אלא שאם אנו רוצים לשמור על עקרונות החינוך של מדינת ישראל, אנחנו חייבים לחזור אל היסודות. יסוד היסודות הוא חוק החינוך הממלכתי תשי"ג, ובתוכו מטרות החינוך המחייבות ומכוונות את כל מי שכלול בחינוך הממלכתי, כולל השר. שר החינוך הנוכחי יואב קיש אמר לאחרונה כי הגדלת תקציבי מוסדות החינוך החרדיים היא "המשימה המרכזית של משרד החינוך בתקציב הנוכחי".

לתפיסתי, שר החינוך הולך לממש מטרה של הקואליציה, שאינה חלק ממטרות החינוך שמופיעות בחוק חינוך ממלכתי. נראה שקיש הושם במשרד החינוך כדי להשביע את רצונן של המפלגות החברות בקואליציה. בנקודה זו צריכים הגורמים התומכים בחוק בכלל ובחוק החינוך הממלכתי במיוחד לומר: עד כאן. באופן פרדוקסלי, ייתכן שדווקא מעשי השר יביאו את חוק החינוך הממלכתי ומטרותיו למודעות ציבורית גבוהה, כך שאיש לא יוכל עוד להתעלם מהם.