הרפורמה המשטרית שהציגה הקואליציה באמצעות שר המשפטים יריב לוין מעוררת התנגדות חריפה בשכבות שונות של הציבור בישראל, וגם במגזרים מקצועיים מוגדרים כמו משרדי עורכי דין, הייטק, עובדי מדינה, והפגנות רחבות שבהן חזינו כולנו. גם נגיד בנק ישראל אמיר ירון נפגש עם ראש הממשלה והביע דאגה שהשינוי המשטרי, אם ימומש, יפגע בכלכלת ישראל, וגורמים אחרים דיברו גם על נזקים לתדמית המדינה ואף להתייחסות של מדינות כלפי ישראל.
אבל האמת היא שכאשר בוחנים את התוצאות של ביצוע תוכנית השינוי המשטרי, שכבר הוסברה פעמים רבות, נוטים לסטות מהעיקר. אין ספק, יש חשיבות עצומה לשמירה על צמיחתה של כלכלת ישראל אשר בהיעדרה לא נוכל לעמוד באתגרים של ביטחון החוץ והשגת יעדים חברתיים. ואין שום ספק שחלק חשוב מהכוח שיש למדינת ישראל נובע גם מהשאלה כיצד מתייחסות אלינו ורואות אותנו מדינות ידידותיות בעולם המערבי.
אבל על אף החשיבות של נושאים אלה, הם עדיין לא העיקר, שכן נניח שהתוכנית לשינוי שיטת המשטר בישראל והשיטה הפוליטית בישראל לא תפריע במאומה לכלכלה, או לא תגרע ממעמדה של מדינת ישראל בעולם, האם זה אומר שאין לנו בעיה? ושאפשר להסכים לה? מה שמונח כאן על כף המאזניים הוא הדברים הבסיסיים ביותר: זהותו האישית של אזרח מדינת ישראל. האם אנו רוצים שיהיו לנו זכויות יסוד בסיסיות או שאנו מוותרים עליהן? והאם אנו רוצים שלישראל תהיה מגילת זכויות האדם או שאנו בפועל מוותרים עליה? אלה הן שאלות הרבה יותר נוקבות והרבה יותר יסודיות.
ביטול בפועל של זכויות היסוד של האדם בישראל משנה טוטאלית את מערכת היחסים שבין היחיד למדינה. אנו מדברים על זכויות היסוד ושוכחים מהן בעצם זכויות היסוד, וכיצד הן הוגדרו בחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק היסוד: חופש העיסוק. זכויות היסוד שלנו, על פי הגדרתן, הן הזכות לחיים, הזכות לשלמות הגוף, זכותו של האדם שהמדינה תגן עליו, הזכות לכבוד האדם, הזכות לקניין, הזכות לעזוב את המדינה, החירות הפיזית של האדם, זכותו לפרטיות. אני בטוח שגם אלה הרוצים להפחית ממעמדו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - לא היו מוכנים לוותר על זכויות אלה. הם מעוניינים בשמירתן, אבל מה שמפריע להם הוא היכולת של בית המשפט העליון לבטל חוקים רגילים הסותרים את זכויות היסוד. הכוח שניתן לבית המשפט העליון לבטל חוקים רגילים הוא שמדליק את ההתנגדות.
אבל זוהי בדיוק גם אותה גישה שאינה משכילה להבין כיאות מהן זכויות היסוד של היחיד ומה מעמדן. אם זכויות היסוד של היחיד אינן ניצבות בהיררכיה המשפטית מעל לחקיקה רגילה של הכנסת, אין בפועל זכויות יסוד. הגדרתן בחוק היא לא יותר מאשר הצהרה מרוממת נפש, אך נעדרת ממשות משפטית. אבל זכויות היסוד אינן הצהרה נאה; הן ממשות משפטית. הן מהוות נורמה משפטית מחייבת. העברת כוח ביקורת שיפוטית לבית משפט כדי להגן על זכויות אלה היא חלק מובנה ובלתי נפרד מעצם מהותן של הזכויות. אין פה שום חידוש או המצאה ישראלית.
זכויות היסוד זקוקות להגנה משפטית. זוהי ההבנה הכללית השוררת בכל המדינות שיש להן חוקה. אין חוקה בלי פרק מגילת זכויות האדם, ואין חוקה שאינה מבטיחה שמירה על זכויות אלה גם מפני המחוקק עצמו, ומהסיבה הפשוטה: המחוקק יאמין תמיד שכל חוק שהוא מעביר משרת את הציבור או למצער את האינטרס שהוא מייצג. הוא לא יקפיד תמיד בשאלה המחייבת אם יש בכך משום פגיעה בזכויות היסוד של היחיד.
ההגנה על זכויות היסוד של היחיד חייבת להיות גם מול המחוקק, אחרת היא נעדרת כל ממשות והיא מאבדת מהמעמד העליון המוקנה לה בכל שיטה דמוקרטית. לפעמים טוענים כלפיי שכאשר הצגתי את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו במליאת הכנסת אמרתי לחברים שהיו במליאה שאין אנו מעבירים את כוח החקיקה לבית המשפט העליון. כוח זה נשאר בכנסת. ואכן זהו המצב לאשורו. בית המשפט העליון לא יכול לבטל כל חוק רגיל על שום שהוא נוגד להשקפת עולמו או שאין הוא מוצא חן בעיניו. אבל הוא כן קיבל את הכוח לבטל חוק רגיל אם הוא סותר את זכויות היסוד של היחיד המפורטות בחוקי היסוד עצמם.
ובסופו של דבר לא נוכל לחמוק מהשאלה הפשוטה והיסודית: האם אנו רוצים שתהיה לנו בישראל מגילת זכויות אדם או שאין אנו רוצים? והאם אנו רוצים שבישראל לכל אזרח ולכל תושב יהיו בפועל זכויות אלה?
התרעות פיקוד העורף