הנה, יש כאן סוף־סוף לראשונה ממשלת ימין מלא, אין מי שימנע, אין מי שיעצור. למעשה אנחנו רואים הבטחות ודיבורים ללא כיסוי. ארבע שנים וחצי חלפו מאז שהודיע ראש הממשלה נתניהו באוקטובר 2018 שחאן אל אחמר יפונה תוך זמן קצר, זאת בעקבות צווי ההריסה שהוצאו בפברואר 2017 לכל המבנים במתחם, ופסיקת בג”ץ ממאי 2018 שעל פיה יש לממש את צווי ההריסה. ממשלות נתניהו, משום מה, דחו את הביצוע שוב ושוב, וכאמור, בשבוע שעבר זה קרה בפעם התשיעית.
הסיבה לכך גלויה: נתניהו מנהיג חלש, שטוב בדיבורים ובהבטחות אבל כשצריך לקבל החלטה שדורשת מנהיגות ולקיחת סיכון מסוים, כמו מהומות - הוא נרתע, נבהל ומעדיף להתקפל ולא לקחת סיכונים. הדבר המגוחך בסוגיית חאן אל אחמר הוא שהגוף העותר המרכזי לבג”ץ בעניין פינויו הוא עמותת “רגבים” - עמותה ימנית בהשקפת עולמה שהוקמה במטרה “לקבוע סדר יום יהודי וציוני למדינת ישראל”, בעיקר בהיבטי קרקע. זוהי עמותה שאחד ממייסדיה הוא שר האוצר הנוכחי בצלאל סמוטריץ’. היום, כשהוא יושב בממשלה ובקבינט המדיני־ביטחוני ועם רגל אחת גם במשרד הביטחון - הוא מחריש, כמו שאר חבריו מהאגף הימני הקיצוני של ממשלת הימין.
לנוכח זאת, אני מציע למתנגדים, ובמיוחד למודאגים מהמהפכה המשפטית של הממשלה, להירגע, לא להיבהל ולא להיתפס למרה שחורה. הממשלה הזו היא ממשלת “הכל דיבורים”. כמו שנתניהו הבטיח בזמנו לחסל את חמאס ולספח את בקעת הירדן, וכפי שאיתמר בן גביר הבטיח מיד עם כניסתו למשרד לביטחון לאומי להשליט משילות בדרום ולהעניק ביטחון אישי לכל אזרח, כמו שהם דיברו על סגירת תאגיד השידור וחזרו בהם במהרה - כך הם יישמו את המהפכה המשפטית. אומנם לא חלפו עדיין 100 ימי החסד שהממשלה הזו ראויה לקבל על מנת להתחיל לקיים את הבטחותיה, ובצדק יהיו מי שיאמרו שמוקדם לשפוט ולבקר, אבל לדעתי, הדרך שבה הורכבה הממשלה והתנהלותה לאורך החודש האחרון מעידות כאלף עדים על הצפוי.
התרעות פיקוד העורף