בשתי התגובות, גם של לפיד וגם של בני גנץ הייתה ביקורת על הממשלה, רק בהבדל אחד: בנאומו של האחרון הביקורת הייתה כזו שלא הפכה למרכז השיח, הנאום כוון לקהל רחב הרבה יותר מהמפגינים ברחובות והשיטה מצליחה. גנץ היה הראשון להבין שגישה פרגמטית תשתלם לו פוליטית לאורך כל ימי המחאה והיה גם הראשון להבין שהרקע שלו, כרמטכ"ל וכשר בטחון לשעבר יקנו לו את הייתרון הנוסף עם הכניסה לאירוע הבטחוני.
שלא תטעו, אין למחנה הממלכתי כל סיבה להיכנס לקואליציה, גם לא במקומם של בן גביר וסמוטריץ' וזה גם לא יקרה, אבל מי שמזהה את הסנטימנט ראשון ומכה ראשון, זוכה בכל הקופה. לא רק המסר חשוב, אלא גם האופן בו הוא נמסר. בעוד יו"ר יש עתיד שחרר סרטון, גנץ נעמד אל מול המצלמות בפריים טיים והחל את נאומו במילים "אזרחי ישראל".
גנץ גם זיהה היטב את הנרטיב במרכז שמאל ובקרב ראשי המחאה וקרא לנתניהו להסיר את הספקות סביב השארתו של יואב גלנט כשר הביטחון. בשעת מצוקה, מרבית הציבור מחפש מנהיגים שידברו אתו על מעשים ופתרונות ופחות על בעיות והאשמות. בעוד גישה בדלנית עוזרת לך לשמר את הבייס, גישה פרגמטית עוזרת לך להרחיב אותו.
חייבים לומר, באמתחתו של יו"ר האופוזיציה לפיד יש כלים שעליו לנצל כדי להתחזק. עברו כראש ממשלה לא מנוצל מספיק, ישנם לא מעטים שסוברים שמילא את התפקיד בצורה טובה ויש להבליט תואר זה בכל הזדמנות והודעה שיוצאת מלשכתו. היכולות הרטוריות הגבוהות שלו יכולות וחייבות לזכות ליותר בולטות בשעות צפיית השיא ובעיקר עליו להקדים הן בעוצמה והן בנרטיב כל גורם פוליטי אחר במחנה.
ישנה אמרה ידועה שאומרת שקשה יותר לשמור על המשקל מאשר לרדת במשקל, אותו כנ"ל בפוליטיקה הישראלית, הרבה יותר קשה להישאר גבוהה בפופולאריות מאשר לזכות בה.
התרעות פיקוד העורף