כמו כן, מטרת המשלחות היא יצירת מפגשים ישירים בין בני נוער משני הצדדים, לצורך היכרות ולימוד על זוועות והשלכות המלחמה על שני העמים. ההסכם גם עסק בסוגיות ההדרכה של משלחות התלמידים ואבטחתן.
אלא שסעיף מרכזי בהסכם שעורר ביקורת הוא זה שלפיו בתי הספר יידרשו לבחור אתרים לביקור מבין רשימת מקומות שהגישה ממשלת פולין, ובהם מוזיאונים שמנציחים קבוצה שנטען כי הייתה אחראית לרצח יהודים.
קראתי בעיון רב את ההסכם ואני סבורה שזהו הסכם פשרה. מצד אחד, הוא מבטיח את כל מה שהממשלה הקודמת בראשות לפיד שאפה להשיג - הצגת הנרטיב היהודי בהדרכות התלמידים במסעות, שיתוף פעולה עם בני נוער פולנים, שיתופי פעולה בין המדריכים הישראלים והפולנים ועמידה על עקרונות אבטחה. בהסכם אין סייגים לגבי נושאים נוספים שהיו במחלוקת ושעלו בדיונים בעבר, למשל על הנוהג של תלמידי המשלחות להגיע לאתרי המורשת כשהם עטופים בדגלי ישראל, וכן קיום טקסים באתרי הנצחה שכוללים שירה בעברית.
מה שכן מעורר מחלוקת הוא כאמור הדרישה לחייב את המשלחות הישראליות לבחור אתר אחד, או יותר, מתוך רשימת אתרים פולניים המנציחים את ההיסטוריה הפולנית מתקופת המלחמה. לדעת המבקרים, האתרים הללו מעוותים את ההיסטוריה בבואם להציג את העם הפולני כקורבן של המלחמה. אחד המקומות האלה, למשל, הוא המוזיאון בכפר קיילצה, שם בשנת 1943 התרחש טבח נוראי בתושבי הכפר הפולנים על ידי חיילים נאצים. לאחר המלחמה, בשנת 1946, כשתושבי הכפר קיילצה חזרו לביתם, התרחש במקום טבח של יהודים ששרדו את המלחמה, בידי שכניהם הפולנים.
שיתוף הפעולה בין המדינות נכון ונדרש מכל בחינה. דיאלוג ישיר וחינוך לסובלנות תמיד עדיפים על פני עוינות. אך במקביל עלינו לשמור על האינטרסים הישראליים ועל המורשת שלנו, משום שאף אחד אחר לא יעשה זאת עבורנו.
התרעות פיקוד העורף