השנה, יותר מתמיד, יהיה קשה להניח את המחלוקות בצד ביום המקודש ביותר, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. הסקר שערכנו מצביע על השבר העמוק שבין הנבחרים לעם. השבר הזה הוא כרטיס צהוב לכל מי שלא ידע להתעלות ברגעי האמת. מכתב של אלפי משפחות שכולות הדורשות אי־הופעת פוליטיקאים בטקסים השונים, פתח את הפצע ואת הוויכוח אם עליהם להופיע או לא. עצבי החברה הישראלית כל כך חשופים, שנדמה שלא ניתן יהיה למנוע את הפיצוץ.
ובכל זאת, הנופלים שאיבדו את חייהם למען הארץ הזו ראויים שנוציא אותם מהשיח הפוליטי ונשאיר אותם בקונצנזוס. הם ראויים לנוכחותם של ראשי המדינה שיצדיעו להם בהכנעה, הם ראויים להישאר קדושים וטהורים מעל לכל מחלוקת פוליטית.
ממלכתיות אינה אמירה ריקה מתוכן, יש לה משמעות ויש לה מטרה. רוב הציבור במדינת ישראל רוצה לשאת עיניו אל נבחר שיודע להתעלות מעל מחלוקות ובשעת הצורך לשדר מסרים מאחדים. רוב הציבור רוצה שמנהיגיו יפגינו איפוק גם כשהדם רותח והלשון נחרצת אך נקייה דווקא בשיא הלהט.
על ראשי המחאה להבין ולהפנים שביום הזה לא עושים מאום, ועל הנבחרים להפנים שהשנה נאומיהם לא צריכים להזכיר ולו ברמיזה כל מחלוקת פוליטית. זה זמנם של המנהיגים, הן הפוליטיים והן מנהיגי המחאה, להרים את אוזניהם מהקרקע. זו שעת בגרות כמעט בלתי אפשרית, אך אם יחלו מהיום צעדים בוני אמון, דבר אינו בלתי אפשרי.
התרעות פיקוד העורף