אם מחנה הימין חפץ חיים, עליו לחזור בו מרצונו לפייס את המחנה האחר, זה שרוצה בהחלפתו בדרך של יצירת אנרכיה ברחובותינו. הרצון לגוון, בהסכמה, את הרכבו של בית המשפט העליון, ממילא לא ישנה את חייהם של אלה שטרחו להגיע לקלפי ביום הבחירות. מה שהם רוצים הוא, לדעתי, חיזוק הריבונות היהודית בכל חלקי ארץ ישראל. באין ריבונות, אין משילות.
כך או כך, את הרפורמה המשפטית צריך להתחיל, למיטב ניסיוני, ממקום אחר, אבל לא בעת הזאת. בחירה של שופט אחד או שניים, שיהיו לטעמם של נציגי הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים, לא תביא מזור לחוליים האמיתיים במערכת המשפט. במיוחד בגופים האמונים על איסוף ראיות. רק הקמת מנגנוני ביקורת עם שיניים עשויה להפחית תופעות כמו אכיפה בררנית, שלא לדבר על השימוש לרעה שיש מי שעושים בכוח לפתוח בחקירות כדי לסכל מינויים לא רצויים או נבחרי ציבור “לא נוחים”. עם אלה הייתי בא חשבון.
בבית המשפט העליון הייתי נוגע, בשלב הזה, רק בשני מישורים. ראשית, הייתי מבטל את האפשרות של עמותות ציבוריות, חלקן ממומנות בכסף זר, לעתור לבג”ץ. לא עוד זכות עמידה למי שלא נפגע אישית. ושנית, הייתי מבטל את האפשרויות של שופטים להשתמש בכלים משפטיים אמורפיים, כאלה שזכרם לא בא במפורש בחוק.
מכל מקום, הדרך לזכות שוב באמון מיליוני המצביעים איננה עוברת בוולדורף אסטוריה, אלא בעשייה בפועל. כך אני רואה, למשל, את התיקון בחוק ההתנתקות, זה שביטל את האיסור לשהות בצפון השומרון. כתוצאה מהתיקון הזה, מחק בית משפט כתבי אישום שהוגשו נגד רבנים ותלמידי ישיבה בחומש. שהרי באין עבירה, אין ענישה.
תקוותי היא, אפוא, שאלה שבחרתי בהם, יעשו את מה שלשמו בחרתי בהם. אין להם מה לחפש תחת סינרו של הנשיא. זאת מלכודת דבש שצריך לברוח ממנה. שום דבר טוב לא יקרה שם.
התרעות פיקוד העורף