רותי הרגישה בגיל 75 שמתחיל לדגדג לה באצבעות ולא הבינה למה, אפרת לא ידעה אפילו לצייר פרח בעיפרון, נילי, כימאית במקצועה, התחילה לצייר מסקרנות וסחפה אחריה את נכדתה בת ה-16 ואילו מישל אהבה לצייר כבר מגיל צעיר אך התפנתה ללמוד רק בגיל 70 וכעת היא מציגה בתערוכות. קבלו ארבעה סיפורים של ארבע נשים שלמדו לצייר בגיל 70 ויותר ומאז לא עוזבות את המכחול.
"תמיד חשבתי שיש לי שתי ידיים שמאליות. לפתע לפני ארבע שנים התחיל 'לגרד' לי באצבעות... לא הבנתי מה יש לי, הרגשתי שאני חייבת תעסוקה לידיים. כל חיי עסקתי בכלל בתחום הפסיכולוגיה, מאוד רחוק מעולם האומנות, פתאום לקחתי עפרון ודף והתחלתי לצייר. ראיתי שאני די טובה בזה והמשכתי לציורי שמן. למעשה לימדתי את עצמי בארבע שנים האחרונות לצייר וההתלהבות מהסביבה עצומה", סיפרה.
הציורים, לדבריה, באים מתחושות לב והיא נעזרת מפעם לפעם בצילומים או ברסיסי דמיון. "אני תמיד מופתעת לראות כיצד צורות וצבעים מקבלים חיים על דף נייר שהיה לבן וריק לא מזמן", היא מספרת ומוסיפה: "אני כל כך נהנית מהציור, ומקבלת המון פירגון מהסביבה, לכן לא מזמן העליתי תערוכת יחיד ב'אחוזת פולג', הדיור המוגן בו אני מתגוררת, וההתלהבות הייתה עצומה".