איך משמרים מערכת יחסים? זוגות נשואים שהכירו בנעוריהם מספרים לרגל ט"ו באב

שחר: “יום אחד יצאנו מטעם בית הספר לטיול בדליית אל־כרמל. לא היה מספיק מקום לכל תלמידי הכיתה שלי באוטובוס הכיתתי, היו צריכים לפזר אותנו, ובגלל שבאוטובוס של אילן וחבריו היו כל החתיכים, אמרתי לחברות שלי שכדאי לנו להצטרף לאוטובוס שלהם. מהרגע הראשון שמתי עין על אילן. החברים שלו והחברות שלי ניסו לתווך בינינו ונוצר בינינו קשר לאורך הטיול. מהרגע הראשון התאהבתי. חיכינו שהטיול ייגמר כדי שנוכל לחזור הביתה ולהתחיל להיפגש”.

אילן: “יצאנו לגלידה, לסרט, לבילוי בתל אביב ומשכנו את החברות הזאת בעצם כמעט באופן רציף עד כיתה ט’. כשעברתי לבית ספר מקצועי נפרדנו לתקופה של כארבעה חודשים כי רצינו לחוות חברויות חדשות ולהתנסות בסביבה חדשה”.

שחר: “נפרדנו כשהיינו בכיתה י’, ולמעשה לא אני יזמתי את הפרידה אלא אילן, שראה שהרבה בנות נדלקות עליו בתיכון. אבל זה לא החזיק לו הרבה זמן מעמד כי כל הזמן הייתי בסביבה, וכל הזמן החברים שלו דיווחו לי מה קורה, ודאגתי לסכסך בינו לבין מישהי שהוא יצא איתה. בסוף חזרנו”.

אילן: “שירתי בשיזפון, והמרחק הקשה עלינו כי אהבנו אחד את השני. כשהיינו בני 19 החלטנו להתחתן ומי שחיתן אותנו היה הרב הצבאי. חצי שנה לאחר מכן עברתי להדרכה בבה”ד 20. שנה לאחר מכן נולדה בתנו הבכורה, אדוה”.

שחר: “עשו לנו המון בעיות בצבא כי כל פעם דחו את המעבר של אילן לשירות קרוב לבית. אז פשוט התייצבתי בשלישות ברמת גן, התייצבתי בפני ראש הלשכה, ישבתי לו על הווריד והסברתי לו את החשיבות של העברתו של אילן. בסוף זה צלח ואילן עבר למרכז הארץ”.

אילן: “אתה חווה את כל תלאות החיים בגיל מאוד צעיר. זה לא פשוט. ההתפתחות האישית והמקצועית שלי נדחתה בכמה שנים, התחלתי לעבוד מאוחר ופניתי ללימודי תואר בגיל יחסית מאוחר. אם הבן שלי היה אומר לי היום שהוא רוצה להתחתן בצבא – לא הייתי כל כך שלם עם זה כי אני מכיר את האתגר”.

שחר: “אף פעם לא הרגשתי שמשהו חסר, לא הרגשתי אף פעם פספוס שלא חוויתי גבר אחר. הנאמנות היא ערך עליון. אף פעם לא היה לי צורך להכיר או לחוות משהו אחר. לא אגיד שאין תקופות קשוחות ושלא היו ויכוחים”.

אילן: “אתה חווה אהבה מאוד תמימה, אותנטית ובתולית. זה נותן לך ארגז כלים משמעותי להמשך החיים. זו חוויה נהדרת להיות סבא וסבתא בגיל צעיר יחסית, ושיש לך כוח ללכת ולבלות עם הנכדים”.

שחר: “הייתה לנו גם עזרה רבה מההורים”.

שחר: “בעיניי נאמנות זה ערך עליון ולטפח דינמיקה משפחתית ותקשורת”.

אילן: “אחד הדברים שדאגנו לשמר בחיים הוא להשתדל כמה שיותר להיות סבלני אחד כלפי השני. לצד זה שאנחנו זוג, יש גם לכל אחד את מעגלי החיים שלו, התחביבים שלו והדברים שהוא אוהב לעשות. יש לנו כלל: אם רבנו במהלך היום, אנחנו לא הולכים לישון בלי שאנחנו נותנים נשיקה והולכים לישון מפויסים. כל יום נפתח מחדש”.

שחר: “ט”ו באב יוצא סמוך ליום ההולדת שלי, אז נבלה באנטליה עם כל המשפחה המורחבת”.

חן: “כשעלינו לתיכון, דניאל התחיל איתי ומאז אנחנו ביחד. דניאל היה מציק לי בהפסקות ובשיעורים. בהתחלה התעצבנתי, אחרי זה צחקתי ובסוף התאהבתי”.

דניאל: “היה לנו קטע בתיכון שהיו מוציאים אותנו למרתון מתמטיקה. יום לפני שיצאנו למרתון, אמרתי לה שאני חושב עליה ורוצה אותה. היא זרמה ואמרנו שננסה. עד היום אנחנו ביחד”.

דניאל: “בכל תקופת התיכון הזהירו אותנו שבצבא אהבת הנעורים הזאת תתפרק. אבל הצלחנו לשמור על קשר”.

דניאל: “אנחנו משמרים את הזוגיות שלנו תמיד. אין לנו מריבות, ואנחנו קוראים זה את זה במבט. אין חיסרון”.

חן: “אני אף פעם לא חשבתי שיש בזה חיסרון. לא הרגשתי אף פעם תחושת פספוס שלא ניסיתי משהו אחר או ראיתי דברים אחרים. לא חסר לי איתו כלום”.

דניאל: “יש הרבה חוויות שצברנו יחד ויש לנו הרבה חברים משותפים. היתרונות הכי גדולים אלו שלושת ילדינו. הגדולה בת 10 והקטנה תהיה בקרוב בת 4. כשאנחנו נגיע לגיל 50, יהיו לנו ילדים גדולים”.

חן: “בנינו את החיים שלנו מגיל מאוד צעיר. יש לנו זוגות חברים שהתחתנו בשנות ה־30 לחייהם והם רק מתחילים את חיי הנישואים והחיים עצמם, כשאנחנו כבר מנוסים בזה ועברנו את החוויות האלה”.

דניאל: “לפרגן ולאהוב”.

דניאל: “יש כרגע דיבור על טיול זוגות לאיסטנבול, אז כנראה שנצטרף”.

דני: "הכרתי את לילך בכיתה ח' בחטיבת הביניים 'דפנה' בקריית ביאליק. התיישבתי לידה באותו שולחן בכיתה, ומאז לא נפרדנו".

לילך: "בהתחלה זו הייתה ידידות מאוד טובה. הקשר הרומנטי התחיל בתיכון, בכיתה י'. תמיד הייתה לנו באוויר הדילמה אם אנחנו ידידים או מעבר לזה. היה בינינו מתח והייתה משיכה, אבל בשלב מסוים היה לי חבר אחר, ודני חיכה בסבלנות שאפרד ממנו. כשנפרדנו, דני קפץ על ההזדמנות והציע לי בתור דייט ראשון ללכת לשחק איתו כדורסל לבד".

דני: "אני פועל לפי תחושת בטן, ותחושת הבטן אמרה לי שהחיים שלי יהיו הכי טובים עם האישה הזאת. בדיעבד זו הייתה ההשקעה הכי טובה שעשיתי בחיים".

דני: “שנינו החלטנו שגם בצבא לא ניפרד בשום אופן ונעשה את כל המאמצים כדי להישאר ביחד. הבנו שאם אנחנו נפרדים, אז הקשר הזה כנראה לא מספיק חזק או טוב. הרגשנו שאנחנו נתמודד עם האתגר. בצבא שנינו שירתנו בתנאים יחסים נוחים, אז יצא לנו להיפגש יותר”.

לילך: “מה שכן, כשהיינו מלש”בים היו תקופות ארוכות שלא נפגשנו, וזה היה מאוד קשה, אבל התמודדנו עם זה”.

דני: “מי שאני היום ומי שהייתי לפני 30 שנה זה לא אותו בנאדם. האתגר הכי גדול שלנו היה לעשות את ההתאמות והשינויים הללו. שנינו התעצבנו כבני אדם, ואנחנו בתהליך יומיומי של כל פעם להכיר אחד את השני מחדש”.

לילך: “אני אדם מאוד משפחתי ומאוד צריכה את העוגן. מבחינתי כשזה זה, אז זה זה. אני לא מרגישה תחושת פספוס או חיסרון”.

דני: “היתרון הכי גדול הוא שאתה במסע של החיים עם מישהו שאתה מכיר והוא מכיר אותך. לילך הייתה איתי בסיטואציות הכי יפות וגם הכי קשות. בעיניי זה הדבר הכי נכון”.

לילך: “מגיל כל כך צעיר שנינו כל הזמן שואפים להתפתח ולהשתנות ולהיות הגרסה היותר טובה של עצמנו ולנתק דפוסים פחות טובים”.

דני: “תמיד צריך להסתכל על הדברים בעיניים של האחר, לשאוף לראות איך אתה עושה לו טוב ורוצה באושר שלו, ולהפך”.

לילך: “להגיע לאיזון בין להיות קשוב לעצמך ולצרכים שלך לבין להיות רגיש למי שלידך. זה המפתח”.

לילך: “יש לי הרצאה באותו הערב על יחסים, אז אני חושבת שדני יבוא לפרגן”.

דני: “נדחה את החגיגות לסופ”ש, כשיש לי יום הולדת”.

תמיר: “התאהבתי בה, עשיתי לה עיניים, הסתכלתי עליה לא מעט בכיתה, הייתי מגיע במיוחד ללהבים עם חברים כדי לפגוש אותה. בסוף היא הסכימה לצאת איתי”.

הדר: “באנו מעולמות מאוד שונים, אבל התאהבנו”.

תמיר: “היינו ביחד גם בצבא, דאגנו לשמור על הקשר. הדר השתחררה כשאני עוד הייתי בצבא, והיא נסעה לטיול לדרום אמריקה של שמונה חודשים. זו הייתה תקופה שבה נפרדנו בגלל המרחק. חודש אחרי שהיא חזרה לארץ חזרנו. הבנו שאנחנו לא יכולים זה בלי זה”.

הדר: “ההפסקה הזאת גם נבעה מזה שלא רצינו להרגיש שאנחנו מפספסים משהו בחיים. זה גרם לשנינו להבין שאנחנו בעצם רוצים להיות זה עם זה לנצח”.

תמיר: “חוץ מהדר, לא היה לי קשר רציני או ארוך. ההפסקה שלקחנו גרמה לי להבין שאין שום חיסרון. החיסרון אולי הוא שלא חוויתי חוויה שונה עם מישהי אחרת, אבל אני לא מרגיש חיסרון”.

הדר: “אם אתה מגיע לקשר אחרי שחווית והתנסית בקשרים אחרים, אתה מגיע עם יותר ניסיון וידע בקשר, ואצלנו זה לא היה. הכל חווינו ביחד מההתחלה, גדלנו וצמחנו יחד”.

הדר: “יש לנו מלא חוויות משותפות והרבה חברים משותפים”.

תמיר: “הדר מכירה אותי יותר טוב מכל אדם אחר, מגיל כל כך צעיר. זה יתרון”.

תמיר: “פשוט ליהנות מלהיות ביחד. לא לחשוב כמה זמן יהיה הקשר, אלא ליהנות ממה שיש עכשיו”.

הדר: “הרבה פרגון, כבוד הדדי ואמון מלא".

הדר: “נחגוג השנה בצורה הכי טובה שיש. אנחנו באירוע חינה של חבר ממש טוב. חוגגים אהבה של אחרים".