"בחיים יש לי שני חברים: שוקולד ואקונומיקה. שבועיים לפני פסח יש לי בבית את כל סוגי האקונומיקה הקיימים, בכל הצבעים ובכל הריחות. אני מחטא עם זה את כל הבית, את הקירות, את הריצוף, את המקלחת ואת כלי המקלחת", מספר אסף רז. "לאחר מכן, אני מחטא גם את כל הבגדים ואת כל המצעים עם חומר חיטוי מיוחד המיועד לטקסטיל".



חכו רגע, זה עוד לא הסוף. לרז (38), מנהל רכש בבית החולים איכילוב, רווק מתל אביב, יש עוד כמה מטלות להספיק לפני החג. "אני כמובן מסייד את כל הבית לפסח, וגם כל כלי המטבח שלי עוברים חיטוי לילה שלם עם מים רותחים וחומרי ניקוי. את כל זה אני עושה לבד", הוא מספר, "גם הספות והמזרנים עוברים שטיפה וחיטוי. אבל לצורך זה אני מזמין חברה המתמחה בכך".



כמה זמן כל ההכנות הללו גוזלות ממך?


"כל יום אחר הצהריים, כשאני חוזר מהעבודה, אני מנקה לקראת פסח. תקופת הניקיון האינטנסיבית מתבצעת שבוע־שבועיים לפני החג. המטרה היא שהדירה שלי תיראה כאילו יצאה עכשיו מהניילונים. מובן שאני גם מתחזק את כל הניקיונות האלה על בסיס שבועי אחרי פסח".



למה זה כל כך חשוב לך?


"כטיפוס, מאוד חשובים לי סדר וניקיון. ה'מחלה' הזו מתעצמת בפסח, ואני נותן לה דרור. החג הוא בעצם ההזדמנות שלי לפרוץ את כל הגבולות ולעשות מה שבא לי לגבי סדר וניקיון בלי שישפטו אותי על זה. בפסח אנחנו, חולי הניקיון, לא שמים על אף אחד ועושים מה שבא לנו. ייתכן שאנשים מהצד יראו בזה סוג של אובססיה, אבל אני גר בבית הזה וככה אני מרגיש טוב. כשאני מסיים עם הניקיונות, אני אוכל שוקולד".



הסלון נארז עד פסח



ימים ספורים נותרו לקראת ליל הסדר, וההכנות, שכוללות כמובן גם את הניקיונות, נמצאות בעיצומן. אבל בעוד שחלק גדול מאיתנו מסתפק בניקיונות יחסית סטנדרטיים שאולי משתדרגים במעט לקראת החג, ישנם אנשים שהופכים את הניקיון לפרויקט מורכב של ממש, שכולל מטלות ואיסורים שאפילו לא הייתם מדמיינים.



"בדרך כלל ההכנות לפסח כבר מתחילות אצלי מפורים", מספרת דינה (שם בדוי, 33), עוסקת בתחום החינוך, נשואה ואם לשלושה מרחובות. "אצלי זה להוציא את כל הבית מהמקום. אני מוציאה את כל הבגדים מהארונות, ומה שלא נלבש בחודשים האחרונים, עף לזבל. ואז, מהרגע שאני מסדרת את הארונות, אסור לאף אחד לפתוח אותם. רק אני זאת שמוציאה בגדים ומכניסה בגדים. הילדים שלי הם מתבגרים, כבר לא תינוקות, ועדיין אני לא מרשה להם לפתוח את הארון, כי אין מישהו ביקום שיכול לסדר כמוני. אני לא סומכת על אף אחד בעולם".



מה השלב הבא בניקיונות?


"מובן שכל דבר שמנקים בפסח, נארז. למשל, עכשיו אני מנקה את הסלון, את הספות והכריות, והסלון נארז עד פסח. אני עוטפת הכל בסדינים, דוחפת את הסלון לקצה אחד של הבית ולא יושבים עליו עד ליל הסדר. כך גם לגבי פינת האוכל. מהרגע שאני מנקה אותה, אני אורזת אותה והילדים אוכלים בשולחן קטן שיש להם בחדר. את המקלחת והשירותים אני סוגרת לכמה שעות עם כל מיני חומצות, ובכל פסח יש לי שלפוחיות בידיים. ואילו ניקיון המטבח, זה בכלל סרט. ביום שישי האחרון בישלנו לכל השבוע, כדי שלא ישתמשו בתנור ובגז עד החג. אם מישהו יפתח עכשיו את המקרר אחרי שניקיתי אותו, זה יכניס אותי להיסטריה ולעצבים. עכשיו אנחנו פשוט אוכלים כבר בחדר המדרגות. אם למשל הילד רוצה לאכול בורקס, אין סיכוי שיאכל אותו בבית".



לפחות את נעזרת בעוזרת בית?


"מה פתאום. אני לא יכולה להכניס עוזרת הביתה. אף אחד לא מנקה טוב כמוני. אני גדלתי ככה. אני לא מכירה משהו אחר. אמא שלי עד היום מקפלת את הסלון שלה לא רק בפסח, אלא גם בשבתות. כשכולם באים אליה, לא יושבים אצלה על ספת הסלון, אלא בגינה".



בן זוגך חי בשלום עם השיגעון שלך?


"הוא בא מבית הפוך לגמרי. לא קל לו, אבל אני חושבת שעם השנים למדתי להתאזן, וגם הוא בא לקראתי. למשל, כיורים רטובים משגעים לי את השכל. בהתחלה הוא לא הבין אותי, אבל עם השנים אני רואה שהוא לוקח מגבת ומנגב את הכיור בפנוכו".



לא קשה לך לחיות עם כזו אובססיה לניקיון?


"זה הדבר הכי קשה בעולם, אבל אין לי שליטה על זה. טיפול מקצועי לא ניסיתי, אבל אני כל הזמן עובדת על עצמי ובודקת כמה אני מסוגלת לעצום עיניים. אבל למרות הקושי, פסח זה החג שלי. אני פורחת בפסח. סוף־סוף יש לי אישור לנקות".



"אני לא אוהבת את השיחות האלה לפני פסח של 'הספקתי את התריסים, הספקתי את המטבח או לא הספקתי'. אנשים מפרקים בפסח את כל הבית, ואילו אצלי יש פסח כל השנה", אומרת מיכל שירי (46), מבעלי "אופטיקה עיניים" בשכונת מרום נווה ברמת גן, נשואה ואם לשניים מרמת אפעל. "אני איסטניסטית 365 יום בשנה. לכלוך ובלגן מפרים את שלוותי, אני כל הזמן בתנועה, חייבת שהכל יהיה נקי ומסודר.



אצלי אפילו המעקות של הבית מתנקים בכל שבוע. אני לא צריכה לעשות זאת דווקא לקראת פסח. יש לי עוזרת פעמיים בשבוע, הבית שלי ממש עובר ניקיון פסח פעם בשבוע, כולל תריסים, חלונות, מקרר וארונות. אצלי גם מנקים ספות, מזרנים וגם וילונות כל השנה, ואז אני לא מגיעה לחג באטרף".



ובכל זאת, מה את עושה במיוחד לקראת פסח?


"לקראת האביב אני מאוד אוהבת להתחדש, לאוורר ארונות, לשנות צבעים, לחדש כריות. מובן שלפסח אני מוציאה את כל החמץ, וכל הסירים אצלי מבריקים כל השנה, לא רק בפסח. יש לי גם מסורת מבית אמא, שאני שופכת מים חמים על השיש, מגעילה את השיש. המקום היחיד שבאמת עובר ניקוי מיוחד לקראת פסח הוא המקרר והמטבח. אני מוציאה את החמץ, מכשירה את הסירים. אני גם מאוד אוהבת את אווירת החג, הפרחים, המפות. אני מציעה לאנשים לאמץ את ההרגל שלי. הרי למה להיכנס לאטרף לפני פסח? אם אתם אוהבים ניקיון, תעשו את זה כל השנה".



"סדר בתוך־תוכי"



"אני משוגעת וחולת ניקיון, ואיך שנגמר פורים מתייצב אצלי צוות של צבעים שצובעים לי את כל הבית, וגם עושים פוליש", מספרת לילי פסקינו. "אני גרה בקומות 28־29, ואותו צוות שמגיע כולל גם אנשים שמנקים את החלונות וגם שותלים פרחים חדשים בגג. יש גם בחור שמגיע ומנקה את הספה והשטיחים, והשטיחים נשארים מגולגלים ולא נפתחים עד יום לפני החג".



פסקינו (46), הבעלים של מרכז "דורון פסקינו - פתרונות לשיער דליל", נשואה ואם לשלושה ילדים, מרמת גן, ממשיכה ומספרת שכבר שבועיים לפני פסח היא מסיימת את הניקיונות בבית, ו"מאז אוכלים אצלי בכלים חד־פעמיים, כי מבחינתי הבית כבר מוכשר לפסח. אני מגיעה עם השיגעון הזה של ניקיון פסח גם לעסק שלי. העובדים אומרים: 'פורים נגמר, השיגעון שלה התחיל'. גם בעסק, אם צריך לצבוע, צובעים ומנקים את כל המגירות וארונות המטבח, וכמובן גם שותלים פרחים חדשים בפינת ההמתנה".



מה עוד כוללות ההכנות שלך לחג?


"יש לי שיגעון שבכל חג אני חייבת לקנות לכולם מצעים חדשים. אני גם מחליפה את כל קופסאות התבלינים, וזו גם הזדמנות לקנות סירים וכלים חדשים. הבת שלי אמרה לי לפני יומיים: 'אנחנו רוצים על האש', אמרתי: 'נראה לך?'. הילדים שלי גם יודעים שחברים שלהם לא מגיעים הביתה שבועיים לפני החג".



לפסקינו חשוב להדגיש ש"אצלי כל השנה מצחצחים. גם את תריס הגלילה מנקים פעם בחודשיים. לקראת פסח אני מנקה עם המנקה שלי, ואצלי פסח זה חיים חדשים. אני ממש לא אוהבת חורף, זה דיכאון מבחינתי, ואילו פסח נותן לי אנרגיות חדשות. הכל לבן, הכל מצוחצח, הכל נקי. אני נטענת באנרגיות חדשות".



"אצלי ההכנות לפסח מתחילות כבר בט"ו בשבט", אומרת סיגל דראל. "אני יודעת שאני דקדקנית יתר, אבל כבר הדבקתי בכך גם חברות שלי. בט"ו בשבט אני מתחילה לסדר ולמיין את הספרים וגם את הניירת. ספרים שאני כבר לא צריכה אני מוסרת, וספרים שנשארים, אני מנערת ומנקה מהם את האבק. אחרי הספרים אני נכנסת לארונות, ומהארונות עוברת לכלים".



דראל (48), מטפלת זוגית, נשואה, אם לשלושה ילדים מגבעת שמואל, מודה: "אני חובבת כלים, אני מארחת הרבה ואני מתחדשת המון בכלים לקראת פסח. במטבח אני מתחילה עם התבלינים, זורקת אותם, ואז עוברת לבדוק מה חמץ בבית ומוסרת אותו לתרומות. כבר שבועיים לפני פסח אין חמץ בבית. ואז אני מתחילה להכשיר את המטבח, שזה ניקיון יסודי, הוצאה של כל הכלים מהמטבח, ומיונים של סכו"ם. הסכו"ם ממוספר. למשל, אין אצלי 13, אלא הכל צריך להיות זוגי, וכל הסטים חייבים להיות תואמים. בפסח כל הכלים חדשים לגמרי, ואילו הכלים הישנים יורדים למחסן מפני שהם חמץ".



איזה טיפול מיוחד עובר המטבח?


"אני עושה הגעלה לשיש. אני שופכת מים רותחים שלוש פעמים, שוטפת היטב את השיש ועוטפת אותו בנייר כסף עבה. גם אחרי שהתנור עבר ניקיון יסודי, אני עושה לו הכשרה. שבועיים לפני החג כבר אוכלים אצלנו בכלים חד־פעמיים מתכלים. אני עושה את זה גם לפי ההלכה, אבל גם כי אני חולת ניקיון. אם אין אצלי סדר וארגון, אני משתגעת. שולחן הסדר שלי כבר ערוך ערב לפני, אני מכסה אותו במפה שקופה גדולה, ואחר כך, בליל הסדר, מורידה אותה".



דראל ממשיכה ומספרת שגם תריסים וחלונות עוברים אצלה טיפול יסודי: "יש חברה שבאה לנקות אותם בכל שלושה חודשים, ואילו לקראת פסח, אני מסירה וילונות מכל הבית ומכבסת. זה קשור אצלי גם להתחדשות. למשל, החפירה בתוך הניירת זה גם סוג של להתנקות מבחינתי, לעשות סדר בתוך־תוכי".



יש כללים מסוימים בבית לקראת החג?


"הילדים יודעים שיש להם פינה מיוחדת שבה הם יושבים לאכול. הם אוכלים באי קטן שנמצא במטבח, ולא בשולחן הגדול הרגיל. יש כבר אווירה של פסח בבית והילדים מתרגשים. אני מנקה עם העוזרת, וגם הילדים שותפים פעילים. הם נמצאים לידי כשאני מנקה את הניירת והספרים שלהם, וגם במיון הבגדים הם עוזרים וממיינים את המשחקים שלהם. כל הבית עובר מהפך בתקופה הזו".



יש צורך בכל המהפך הזה?


"לי יש צורך בכך. מבחינתי זו סיבה למסיבה".