בכל פעם שבתי בת ה־4 מתנגשת במשהו או מקבלת מכה קטנה, היא בוכה בכי תמרורים. היא לא עושה את זה רק בשביל לקבל תשומת לב, היא באמת מאמינה שכואב לה. בשבוע שעבר היינו בחגיגת יום הולדת של חברה, שקית הממתקים שלה נפלה והיא לא הייתה מסוגלת להתמודד עם המצב ולא הפסיקה לבכות ולהשתולל. אני חוששת שהתנהגות זו נובעת מחוסר ביטחון, אבל לא יודעת איך לסייע לה להתמודד עם המצב. מה דעתך?


“הילדה מאמינה שרע ומר לה, ומכניסה את עצמה באופן לא מודע לעמדת הקורבן והמופסדת. יכול להיות שבהתחלה זה עזר לה - היא קיבלה תשומת לב והתייחסות - אבל היום, כשאת מבינה שהיחס שקיבלה ליבה את המשך ההתנהגות שלה, את תשני את התמונה ותצליחי באמת לסייע לה. את לא יכולה להתעלם מהדברים שהיא אומרת לך, פשוט תגידי לה לא בהכרח את מה שהיא רוצה לשמוע. לצורך העניין, אם היא באה אלייך ומספרת שקיבלה מכה, תגידי לה שאת לא רואה שום סימן, וכנראה מדובר בכאב פנימי. תחבקי אותה ותמשיכי בעיסוקייך. אם היא באה שוב וטוענת שעדיין כואב לה, תגידי לה שאת מאמינה בכוחות שלה ויודעת שתצליח להתגבר לבד”.



בעלי היה מאושפז בבית חולים במשך חודש, ומאז שחזר הביתה, בני בן השנה וחצי מתקשה לתקשר איתו. בהתחלה הוא היה מחפש אותו בבית, אחר כך רואה את התמונות שלו במחשב ומנשק את המסך, ואחרי שאביו חזר הוא פשוט הפסיק לתקשר איתו כמו פעם. מעבר לזה, הילד הולך אחריי לכל מקום וחזר לישון במיטה שלנו. איך אוכל לייצר ביניהם תקשורת מחודשת?


“בעקבות האירוע, הילד עבר מעין רגרסיה - הוא חושש שתיעלמי לו, ולכן יוצר איתך קשר עין והולך אחרייך לכל מקום. בגיל שלו מאוד קשה להתמודד עם מצבים מסוג זה. שימי לב שבערך שבועיים, אחרי שאביו נעדר מהבית, הוא התייאש מלחפש אחריו, ולכן עבר להביט בתמונות שלו. את צריכה להבין שהילד כועס על אביו, ואם היה בן 5 הוא אפילו היה אומר לו את זה. הילד שלך מביע את רגשותיו דרך ההתנהגות שלו. הוא מרגיש שאביו נעלם לו מהחיים להרבה מאוד זמן, ולא היה נוכח. לכן הוא מסרב לשחק איתו כמו פעם.



כדי לשפר את התקשורת ביניהם ולהחזיר את הסדר לבית, את צריכה ליזום את תיקון הקשר ביניהם. אם אתם משחקים בכדור, את יכולה לקרוא גם לאבא שיגיע לשחק, או לבקש מהאבא שייקח את הילד לראות יחד פרק בסדרת טלוויזיה או שיכינו יחד ארוחת ערב. אני רוצה שהוא ישמע ממך שאת נותנת אמון ומכניסה את אביו חזרה ליומיום של הבית. אתם לא יכולים לשבת רגל על רגל ולחכות שהילד יתקרב אליו מיוזמתו. אתם צריכים להגיע אליו, להתקרב ולגרום לו להתחבר מחדש. זה תהליך הדרגתי, אבל אם תעשי את זה נכון, תצליחי לחבר ביניהם בחזרה”.


 


בני בן ה־5 עדיין מרטיב בלילה. ניסינו כבר כמעט הכל, אבל שום דבר לא עוזר. האם עלינו לשחרר?

"הרטבות לילה במיטה הן משהו שלא מדברים עליו, בשעה שמדובר בתופעה שאיתה מתמודדים קרוב ל־10% מהילדים. בכל בניין רב־קומות יש לפחות שני ילדים שמרטיבים במיטה. בתור התחלה, חשוב לפנות לרופא המשפחה ולבדוק את הנושא. אני ממליצה שלא להגיד לילד שהוא עובר את הבדיקות משום שהוא מרטיב במיטה. ברגע שהרופאים אומרים שהכל תקין, אנחנו מבינים שמדובר בנושא אחר, ואז כדאי מאוד שתשחררו.

יכולות להיות כמה וכמה סיבות לכך שהילד מרטיב במיטה: יכול להיות שהרפלקס שאמור להעיר אותו בלילה עוד לא מספיק בשל; יכול להיות שהוא ישן מאוד חזק ולא מצליח להתעורר. השחרור שלכם, גם באופן רגשי, יסייע לפתרון. פנו לילד ואמרו לו שיש הרבה מאוד ילדים שבורח להם פיפי, כמו שלאחרים יש נזלת. על פיפי בדרך כלל לא מדברים כי מדובר בנושא אישי. אמרו לו שיקום כל בוקר, יניח את הפיג’מה והמצעים שלו בסל הכביסה ויתלבש”.