“הילדה מאמינה שרע ומר לה, ומכניסה את עצמה באופן לא מודע לעמדת הקורבן והמופסדת. יכול להיות שבהתחלה זה עזר לה - היא קיבלה תשומת לב והתייחסות - אבל היום, כשאת מבינה שהיחס שקיבלה ליבה את המשך ההתנהגות שלה, את תשני את התמונה ותצליחי באמת לסייע לה. את לא יכולה להתעלם מהדברים שהיא אומרת לך, פשוט תגידי לה לא בהכרח את מה שהיא רוצה לשמוע. לצורך העניין, אם היא באה אלייך ומספרת שקיבלה מכה, תגידי לה שאת לא רואה שום סימן, וכנראה מדובר בכאב פנימי. תחבקי אותה ותמשיכי בעיסוקייך. אם היא באה שוב וטוענת שעדיין כואב לה, תגידי לה שאת מאמינה בכוחות שלה ויודעת שתצליח להתגבר לבד”.
“בעקבות האירוע, הילד עבר מעין רגרסיה - הוא חושש שתיעלמי לו, ולכן יוצר איתך קשר עין והולך אחרייך לכל מקום. בגיל שלו מאוד קשה להתמודד עם מצבים מסוג זה. שימי לב שבערך שבועיים, אחרי שאביו נעדר מהבית, הוא התייאש מלחפש אחריו, ולכן עבר להביט בתמונות שלו. את צריכה להבין שהילד כועס על אביו, ואם היה בן 5 הוא אפילו היה אומר לו את זה. הילד שלך מביע את רגשותיו דרך ההתנהגות שלו. הוא מרגיש שאביו נעלם לו מהחיים להרבה מאוד זמן, ולא היה נוכח. לכן הוא מסרב לשחק איתו כמו פעם.
כדי לשפר את התקשורת ביניהם ולהחזיר את הסדר לבית, את צריכה ליזום את תיקון הקשר ביניהם. אם אתם משחקים בכדור, את יכולה לקרוא גם לאבא שיגיע לשחק, או לבקש מהאבא שייקח את הילד לראות יחד פרק בסדרת טלוויזיה או שיכינו יחד ארוחת ערב. אני רוצה שהוא ישמע ממך שאת נותנת אמון ומכניסה את אביו חזרה ליומיום של הבית. אתם לא יכולים לשבת רגל על רגל ולחכות שהילד יתקרב אליו מיוזמתו. אתם צריכים להגיע אליו, להתקרב ולגרום לו להתחבר מחדש. זה תהליך הדרגתי, אבל אם תעשי את זה נכון, תצליחי לחבר ביניהם בחזרה”.
התרעות פיקוד העורף