"מה לך וליוגה?", תהתה חברה כשסיפרתי לה שאני הולכת לנסות. מודה, אני לא כל כך מתחברת לפילוסופיות רוחניות שמשלבות אימונים, אבל מה אכפת לי לנסות? מיליארד הודים לא טועים. הגעתי לשיעור ויניאסה יוגה במועדון הכושר הולמס פלייס בדיזנגוף סנטר בתל אביב. מדובר בגישה שבה הדגש איננו על שלמות התנוחה אלא בתרגולה, בהתאם ליכולתו ולצרכיו של המתרגל.
אני משתדלת לשכוח מהפגישות והטלפונים הרבים שמחכים לי בתום השיעור ומנסה להתחבר לשקט. המדריכה ממשיכה: "תנשמו לאורך הגוף, לרוחב הגוף, פנימה והחוצה. כווצו את הגרון, תרגישו את האוויר מתחכך עם קנה הנשימה". המשכנו בשיעור עם מחזורים של נשימות ושאיפות. הרגשתי לגמרי נינוחה. המוזיקה השקטה עדיין התנגנה, ואני שקעתי עמוק בתוך חלום. הידיים נשפכות מעבר לראש, ואנחנו נמתחים, נושמים, משחררים - משימות קלות לביצוע, אפילו לי.
כשהחבר'ה תרגלו עמידת ידיים ליד הקיר, זה היה האות בשבילי לפרוש בשיא. בסיום שעה רגועה, חזרתי למציאות העמוסה של חיי.
התרעות פיקוד העורף