“ילד קטן קשוב לרצונות שלו. ההתנהגות של ילדים מול ההורים שונה מזו שמול המעגל החיצוני. התנהגות לא ראויה של ילד היא תוצאה של חינוך שגוי, לתפיסתי. הטעות טמונה במשפט ‘הילד בדרך כלל משיג מה שהוא רוצה’. אם בסופו של דבר את נשברת ולאחר בכי ממושך את מרימה ידיים, אין סיכוי שהילד יפסיק, ויותר מזה: חשוב שתדעי שהילד עלול להבין מההתנהגות שלך שהבכי שלו משתלם. הוא מרגיש שהוא מרוויח, ולעתים יחריף את ההתנהגות שלו בשביל להמשיך לקבל את מה שהוא רוצה. עלייך לעמוד על שלך, לגלות אסרטיביות ולזכור שהילד ילמד הכי טוב ממעשים ולא מדיבורים, ולכן אם את מראה לו שאת לא נשברת, הוא יבין שהבכי לא יעזור לו להשיג את מה שהוא רוצה. בנוסף חשוב לי לציין שכשאת נכנעת לרצון שלו, את בעצם הורסת את הכבוד שלך מולו ושוברת לעצמך את המילה. את פוגעת בערכים ובאמונות שלך, מאחר שיש סיבה לסירוב שלך, והדבר עלול להשפיע על התקשורת שלכם בהמשך”.
“עושה רושם שהעניין הזה הוא חלק מהניסיון שלה כילדה להשיג יותר תשומת לב, אבל עם השנים זה הפך לכדור שלג והפך להיות גדול ממנה. אני לא מכירה אותה, ולכן אין לי השערה מדויקת, אבל לדעתי עם השנים, המצב התפתח באופן כזה מורכב שהיא כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה. יכול מאוד להיות שמדובר בעניין התנהגותי שנבע מתעסוקה מרובה בנושא ומתאפיין במשחקי אגו למיניהם, ובנוסף ייתכן שקיים בה מחסום שהיא לא מודעת אליו ואינו מאפשר לה להיפתח מבחינה רגשית. כדי לשפר את המצב אפשר להציע לגננת לעשות פעילות בגן, שבה כל ילד יספר על סבא וסבתא. אפשר לפנות לטיפול משותף שלך, של הילדה ושל ההורים, ולנסות לגשר על הפערים”.
התרעות פיקוד העורף