בתי בת השנתיים וחצי היא ילדה מאוד חברותית ופתוחה מצד אחד, וביישנית מול אנשים שהיא עדיין לא מכירה מנגד. בכל פעם שאני שואלת אותה איך היה לה בגן, היא מספרת ששיחקה כל היום לבדה. כשדיברתי עם הגננת היא טענה שהילדה עוד לא הספיקה ליצור חברויות. מה עלי לעשות כדי לעזור לה להשתלב?

"לתפיסתי, את מאוד חוששת לאספקט החברתי שלה והיא חשה בזה, אולי באופן לא מודע. זה בא לידי ביטוי בכך שאת שואלת אותה בכל יום מחדש איך היה בגן ועם מי היא שיחקה. יכול להיות שהיא שיחקה עם ילדים בגן, אך היא לא מספרת לך, כחלק מדרכה להשיג תשומת לב. היא לא עושה זאת בכוונה. אני מציעה לך בפעם הבאה שהיא הולכת לגן לאחל לה יום טוב ומהנה. בסוף היום, כשתאספי אותה, תגידי לה שחשבת עליה ושהתגעגעת, ואף שהספקת להכין לכן ארוחת צהריים חמה.

דברי איתה על דברים שקרו לך במהלך היום. בשום פנים ואופן אל תשאלי עם מי שיחקה בגן. אם במהלך היום היא תיגש אלייך ותספר כי שיחקה כל היום לבד, הסתכלי עליה ואמרי לה שאת בטוחה כי תכיר חברות, בשל היותה ילדה מהממת ומדהימה. לאחר מכן, תעבירי נושא ותדברו על מה שתעשו בצהריים. הנושא הזה משאיר אותה מקובעת במקום, ועלול לגדול ולהתפתח כמו כדור שלג. כמו כן, עלייך לחזק את הכישורים החברתיים שלה. הזמיני לה חברות הביתה והניחי להן לשחק, כך תראי אם יש לה כישורי חברה או לא, ותדעי איך לטפל בהם”.

אני אם לשני ילדים בני 5.5 ו־3. יש ביניהם מלחמה שמתבטאת בכך שהבכור מרביץ לקטן, מפריע לו לשחק ובאופן כללי מתנהג אליו בצורה שמזעזעת אותי. למרות הריבים בין השניים, נראה כי שוררת אהבה גדולה בין האחים. כיצד עלי לפעול בשביל להחזיר את השלום הביתה?

“ילדים עוברים בחייהם כל מיני תהליכים שגם אנחנו, כהורים, לא תמיד מצליחים להבין. הם מתמודדים עם לחץ, עם בעיות בגן ועם הגננת, ואף מושפעים מריבים בין ההורים. הם לוקחים את הכל באופן רגשי וקשה, וברוב הפעמים אין אפילו טעם לשאול מה קרה - ילדים פועלים מתוך תת המודע, ולא תמיד מודעים למה שמניע אותם. כשקורה משהו שאנחנו לא מסכימים לו, כמו אלימות, אנחנו חייבים להיות נוכחים ולעצור את ההתנהגות הזו תוך כדי שאנו זוכרים שמדובר בילדים ושאנחנו חייבים להיות שם בשבילם גם במצבים מורכבים כאלה. ככל הנראה, משהו עובר על בנך הבכור, מאחר שהוא לא מצליח להשתלט על עצמו ומתעצבן מכל דבר קטן.

עלייך לנרמל את הסיטואציה ולהבהיר כי עצם העובדה שהאחים רבים היא לגיטימית וטבעית לחלוטין. הם יודעים שהם בתחרות על משאבי הזמן ותשומת הלב של אמא ואבא, וכשיגדלו יבינו שהם בתחרות גם על המשאבים הכלכליים. בנוסף, כשיגדלו, לגדול יהיו זכויות שגם הקטן ירצה, אבל לא יקבל מפאת גילו, ולעומת זאת לגדול יהיו חובות שלקטן עדיין לא - מה שכמובן ירגיז את הגדול. כל הזמן יהיה מתח ביניהם. וכן, זה בלתי נמנע. בעת ויכוח שבו מעורבות מכות, הפרידי ביניהם. אם הם רבו בחדר אחר ולא ראית מה קרה, והילד הקטן ייגש אלייך ויגיד שאח שלו הרביץ לו, תמליצי לו כיצד להתנהג כדי להימנע ממצב שבו יקבל מכות שוב, תני לו חיבוק ועברי הלאה. לעומת זאת, אם נכחת בסיטואציה שבה ראית שהילד הגדול תקף את הקטן ללא שום סיבה, עלייך להתערב ולומר כי זה לא מקובל עלייך”.


אני סבתא לנכד בן 3 שלאחרונה נולדה לו אחות קטנה. הוא מספר שנולד מהבטן של אביו. הסברנו לו עשרות פעמים שילדים מגיעים רק מהבטן של אמא, אבל הוא מתעקש לספר שאבא שלו ילד אותו ושאמא שלו ילדה את אחותו. האם מדובר באמירה שדורשת התערבות מקצועית?

"היגיון של ילדים קטנים לא תמיד ברור לנו, המבוגרים. הילד בטוח שאם אבא נושא משהו בבטנו נולד בן, ואם אמא נושאת משהו בבטן שלה נולדת בת. בגיל הזה כבר מבינים שיש בנים ויש בנות, מדובר באמירה שמתאימה לגיל שלו ולשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא. הוא לא נוכח כשהוא היה בבטן של אמא שלו, ולכן מתוך הזדהות עם אביו הוא אומר שהוא נולד מהבטן של אבא שלו. חשוב לזכור שממש עכשיו נולדה לו אחות קטנה והוא רואה שהיא תלויה באמא שלו, מה גם שיכול מאוד להיות שהילד קשור לאביו ולכן מתבטא ככה".