בני בן ה־15 הוא ילד חכם, מבריק וחברותי, אבל לאחרונה הוא החל לשקר, להבריז מדי פעם מבית הספר, להישאר ער עד השעות הקטנות של הלילה ולשחק שעות ארוכות בסלולרי שלו. כיצד עלי להגיב לשינויים הרבים בהתנהגותו?
“אם את מבינה שלילד שלך יש נטייה לשקר, חשוב שתדעי מה עומד מאחורי זה - יכול להיות שהוא לא רוצה לאכזב אותך, ולכן מראש אל תשאלי אותו שאלות כמו: ‘הכנת שיעורים?’, אם את יודעת שהוא לא הכין, או ‘אכלת צהריים?’, אם את יודעת שהכריך שלו עדיין בתיק. אני מבינה שמפריע לך שהוא נמצא הרבה עם הטלפון שלו, אבל חשוב שתדעי שהסלולרי הוא הקִדמה, ולתפיסתי מי שלא הולך קדימה הולך אחורה. את לא יכולה למנוע ממנו להשתמש במכשיר, אבל את יכולה לצמצם ולהגביל את השימוש שלו. אם הוא משתמש בסלולרי עד השעות הקטנות של הלילה, את יכולה להגיד לו שתישארי ערה כל יום עד חצות, ובדיוק בחצות תיקחי לו את הטלפון ותשימי אותו מתחת לכרית שלך. אם הוא יתעצבן, תגידי לו שאת לא רוצה להיכנס איתו למלחמה, כי מי שקנה את המכשיר הוא את ואביו, ולכן עליו להקפיד על חוקי הבית, שיסייעו לו להתעורר חיוני לבית הספר". 

אני אם לילד מקסים בן 7, שמאז שהמורה שלו יצאה לחופשת לידה כבר לא מתלהב לבוא לבית הספר כמו פעם. הוא מסרב להיכנס לכיתה, מסתובב במסדרונות בית הספר ולפעמים נכנס אפילו לחדר של השרת. הוא אומר שהמורה החדשה מרגיזה אותו, אבל הוא לא מצליח להסביר לי מה באמת קרה. מה אוכל לעשות כדי להחזיר אותו לתלם? 
"לא פעם אנחנו, המבוגרים, יושבים מול אדם שמעולם לא פגשנו קודם, נניח בראיון עבודה, חווים דחייה פנימית עמוקה אבל מתעלמים מהאינסטינקטים שלנו, עד שאנחנו מכירים את האדם הזה לעומק ומבינים שזו הייתה טעות. הוא חווה רתיעה מהאישה הזאת ולא מסוגל לשים את האצבע ולהגיד מה בדיוק קורה. אפשרות נוספת היא שקרה משהו אחר והוא משליך אותו על המורה המחליפה שהגיעה. עוד אפשרות היא שהוא מסוג הילדים שמתקשים להתמודד עם שינויים, וכשמשהו לא קורה כמו שהוא רוצה הוא שובר את הכלים, אבל את זה תגלי בוודאות בהמשך. יכול מאוד להיות שהוא אהב מאוד את המורה הקודמת ויצר איתה קשר, ובגלל זה הוא מתקשה להיכנס לכיתה ומגיב באופן אקטיבי מאוד. לתפיסתי, כדאי שתפנו לפסיכותרפיסטית או למפענחת ציורי ילדים ותוכלו להבין מה באמת מפריע לו. אני מאמינה שארבעה מפגשים יצליחו לגרום לך לגלות דברים על הדפוסים שלו, ותדעי איך להסתדר גם במצבים אחרים. כבר הסברתם לילד כמה פעמים את המצב, ולכן בפעם הבאה שאתם שומעים שהוא אומר את זה תחייכו אליו, תלטפו אותו ותמשיכו הלאה. אין טעם להגיב על זה ואני מאמינה שממש בקרוב זה ישתנה והוא ילמד ויבין את המציאות". 

 
בני בן ה־13 נכנס השנה ללמוד בישיבה, ומאז ספטמבר הוא מגמגם. הנוירולוג אמר שכנראה זה נובע מלחצים בגלל השינויים החברתיים. זה כבר יותר מחצי שנה שהוא מגמגם ואני מודאגת. אינני יודעת האם זה קורה לו רק בבית או גם בישיבה. ניסיתי לדבר עם הילד על המצב ולברר מה קרה, אבל הוא מסרב לשתף איתי פעולה ומאוד מתנגד. מה דעתך? 
"תחילה חשוב לי להרגיע אותך ולציין שככל הנראה מדובר בתגובה פיזיולוגית ללחץ שהוא חווה. אם הוא בן 13 ועד עכשיו לא גמגם, יכול להיות שזה בכלל לא קשור לבעיה בפה או בשיניים. כרגע נקודת המוצא היא שבגלל הלימודים הוא אכן נמצא בלחץ, כך שחייבים לעזור לו ולמצוא עבורו טיפול פסיכולוגי. אני מאמינה שעזרה מקצועית תוכל לתעל את התסכולים ולבדוק על מה בדיוק יושב הלחץ. איתך הוא לא מדבר מפני שהוא נמצא בתחילת גיל ההתבגרות, ואין כל ספק – זהו גיל קשה. אם כן, רק פסיכולוג חיצוני יוכל להגיע למקור הבעיה. במקרים אחרים יכול מאוד להיות ששיחה עם אבא, סבא או דוד יכולה לסייע לו להתמודד עם המצב, אבל לא במקרה הנוכחי שבו אין אף דמות גבר סמכותית בתמונה. התייעצי עם אנשי המקצוע שעובדים איתו ובדקי למה הוא לא מתקדם". 

 מתוך תוכניתה של מיכל דליות, בכל יום שישי ב־10:00 ב־103FM