"אתה מצפה לייצר אצל הילד סמכות הורית, בשעה שהשלב הראשון הוא לייצר שיתוף פעולה. כדי שילד ישתף פעולה הוא צריך לעמוד מול הורה שמתכוון למה שהוא אומר, ומקיים את ההבטחות והאיומים שלו. הורה שאצלו 'לא' זה 'לא' והשעה אחת היא לא השעה שתיים. הורה שמילה שלו זו מילה. אם תרצה שהילד יעשה שיעורי בית ביחד איתך, עליך לייצר שינוי התנהגותי. בתור התחלה, נסה לשבת לצדו מבלי לדבר, בזמן שהוא פותר את שיעורי הבית. הוא ילמד ויפתור את השיעורים, ואם הוא יצטרך עזרה הוא ישאל אותך. אתה מצדך תעשה מאמץ לא לחפור. כשאתה אומר לו את זה, כדאי שתכניס בזה מעט הומור, כמו למשל 'יהיה לי קשה אבל אשתדל', או אחרי שהוא מסיים תגיד: 'נו, איך הייתי? הצלחתי?'. לדעתי, הדבר הנכון זה ללמוד תוך כדי החיים המשותפים מה טוב ונוח לנו בתור הורים. אני שנאתי ללמד את הילדים שלי לרכוב על אופניים ולכן זה היה התפקיד של בעלי, ואילו אני ישבתי והכנתי איתם שיעורי בית. לעומת זאת, בעלי אף פעם לא אהב - ועדיין לא אוהב - לשחק במשחקי קופסה, כך שהוא אף פעם לא שיחק עם הילדים והנכדים במשחקי קופסה ואני כן. אם אנחנו כהורים רואים שיש תפקיד מסוים שהולך לאמא טוב יותר מאשר לאבא, אולי כדאי שזה לא יהיה התפקיד של אבא, כי גם זה יוצר התנגדות. לתפיסתי, כל הורה צריך לעשות את מה שנעים לו והוא מתחבר אליו".
"כשאנחנו בוחנים אם להשאיר את הילד שנה נוספת בגן או להעלות אותו לכיתה א', עלינו לבדוק את העניין לעומק בשיתוף עם אנשי מקצוע, וכמובן עם הגננת. צריך לשים לב אם הילד משתלב בגן מבחינה חברתית, מהן היכולות הלימודיות שהוא פיתח עד כה, ואיך הוא מגיב לשינויים. חשוב שנשאל את עצמנו אם אנחנו נותנים לילד להמשיך להתפתח במסגרת מאפשרת ומגוננת שעדיין לא דורשת ממנו יותר מדי או מוציאים אותו מהחממה היישר לבית הספר היסודי. ברוב המקרים, שנה נוספת במסגרת החמה והעוטפת של גן הילדים תחזק את הילד ותעצים אותו. הוא יהיה בוגר וחזק יותר, יצליח להכיל את החומר הנלמד ויתחיל את בית הספר כשהוא תמיד בין הגדולים בכיתה".
התרעות פיקוד העורף