אני אם לילד מקסים בן עשר. אני רוצה להתחיל לתת לו דמי כיס, אבל תוהה אם זה משהו שמתלווה לעזרה בעבודות הבית. מה דעתך? 

"ילדים לא צריכים לעבוד עבור דמי הכיס שלהם. אם אני רוצה לתת לילד דמי כיס, זה בשביל לפתח אצלו חשיבה כלכלית, עצמאות ואחריות. אם נותנים לילד דמי כיס, אנחנו ההורים לא נקנה לו יותר את אותם דברים קטנים מהכסף שלנו. בנוסף, לפני שמביאים לילד כסף, צריך לשבת איתו ולהכין רשימה מסודרת ובה נציין למה הוא רוצה את הכסף הזה, מה הוא הולך לקנות בו, וכמובן כמה עולה כל דבר. את יכולה לתת לו 20 שקלים לשבוע, למשל, ולהסביר לו שהכסף הזה הוא עבור הדברים הקטנים שהוא רוצה לקנות במכולת בדרך לבית הספר. דברי עם בנך והסבירי לו שדמי הכיס האלה הם האפשרות שלו לחסוך כדי לקנות דברים גדולים. אם את מביאה לו 20 שקלים ביום ראשון, ואז ביום חמישי הוא יבוא אלייך ויבקש שתקני לו דברים, אז אל תקני לו. כנראה שהוא בזבז את כל הכסף בתוך כמה ימים, אבל עדיין לא נגמר השבוע, אז הוא מבקש. הגבול הוא גם שלך. ילד צריך לעשות עבודות בית כמו לסדר את המיטה, לרדת עם הכלב, לסדר שולחן ועוד. למה הוא צריך לקבל על זה כסף? אם הילד לא עוזר בעבודות הבית, כנראה שהוא ילד חוצפן, נצלן ונרקיסיסט. גידלנו אותו כמו נסיך שלא יודע לעזור לזולת ולהתחשב בצרכים של אחרים. כנראה שבכל פעם שהילד קרא לנו - באנו, גם אם לא רצינו. לא לימדנו אותו שגם לנו יש רצונות וזכויות, ואם הילד לא עוזר, אנחנו צריכים לפעול על מנת שהוא יבין שכדאי לו לעזור".

בתי בת השלוש היא ילדה מקסימה ופיקחית, אבל ברגעים הקריטיים של היום היא פשוט לא מקשיבה לי. היא לא מוכנה להיכנס למקלחת, לא רוצה לצאת מהגן, ולפעמים אפילו לא מתעוררת בבוקר. ניסיתי להסביר לה בדרכים שונות, אבל ללא הצלחה. פעמים רבות היא מוכנה לעשות דברים בתנאי שאתן לה צעצוע או ארים אותה. האם יש דרך לרתום אותה בלי להשתמש בשוחד או באיומים? 

"כדי לרתום את שיתוף הפעולה של הילדים הם צריכים לראות מולם הורה נחוש שעומד על שלו. אם את זקוקה להקשבה שלה, ולצורך העניין מבקשת ממנה שתקום להתקלח, אבל היא מסרבת לסגור את הטלוויזיה - קומי את, כבי את המסך וקחי אותה למקלחת. בסוף היא תבין שהיא לא יכולה להציב לך תנאים. עושה רושם שאת עובדת אצל הילדה הזו, אבל לא מקבלת על זה משכורת. זכרי שעלייך לייצר לה מוטיבציה חדשה מתוך למידה שאין כל סיבה להשתמש בשוחד או באיומים. זכרי שהילדה פועלת לפי אינטרס, וברגע שהיא תבין שכשהיא לא רוצה לצאת מהגן, את תרימי אותה ותלכו. בסוף היא תשתף איתך פעולה. היא תראה שאין לה כל רווח מההתנהגות הזו. מעבר לזה אני ממליצה בחום על הדרכה הורית לפני שהסיפור הזה יהפוך לכדור שלג שיקבור אותך מתחתיו". 

בתי בת החמש כוססת ציפורניים כבר שנה. לאחרונה היא החלה לאכול את העור שמסביב לציפורן ואת האצבע, והיא פוצעת את עצמה ממש חזק. ניסינו הכל: דיברנו איתה, קנינו לה שרשרת נשכן כדי שיהיה לה מה לנשוך ועטפנו לה את האצבעות בפלסטרים שהיא בחרה, אבל כלום לא עזר. מה דעתך? 

"מדובר בהרגל של הילדה שמרגיע אותה, ולכן יש לתת לה משהו במקום. מבחינתי, שתתחיל לכרסם עפרונות. הילדה צריכה משהו אוראלי כמו מסטיק, למשל, ולכן לא העיסוק ביד עצמה זה העניין אלא מה שקורה בפה. מעבר לזה, גם כפפות יכולות לעזור. אין מה לעשות, זה נורא ואיום אבל זה ההרגל שלה וקשה להוציא אותו ממנה, במיוחד כשהתנועה שלה היא לא רצונית ולא מודעת. התפקיד שלנו הוא להיות יצירתיים ולהבין איך מוציאים את היד מהפה ומונעים ממנה לקרוע לעצמה את העור. את יכולה גם למרוח לה משחה, לחבוש לה את המקום ולסגור אותו עם פלסטר, ואז להסביר לה - בלי כעס כמובן - שאת מפחדת שיכאב לה ושיהיו לה פצעים. קני לה עוד נשכנים ופזרי בכל מקום: במגירה, בגן ובבית, כך שתתרגל למשהו חדש. הכסיסה היא רגשית. את צריכה לבדוק אם זה מסמל לחץ, ואם המליצו לך לפנות לפסיכולוג - עשי זאת. מקסימום הוא ימצא שאין לילדה שום דבר. יכול להיות שהילדה עברה תהליכים שהלחיצו אותה, כך שכדאי לבדוק שאין לה בעיה התפתחותית, ושהכל תקין". 

 

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM