“ילדים מונעים מהרגשות שלהם. הם תמיד פועלים מהלב וידוע שהם מאוד הוליסטיים. הקוגניציה של הילדים מחוברת עם הנפש ועם הגוף. לפעמים הם יכולים להגיב בלחץ למצבים, ולא ללכת לשירותים רק בגלל שמישהו הפחיד אותם. הילד שלך יודע שמצפים ממנו להיגמל מהחיתול, וכל הגוף שלו ננעל כתוצאה מזה. באופן כללי אני נגד הקו שטוען שיש להיות קשוחים מול הילד ולגלות נוקשות איתו - הרי זה לא עוזר. הוא במילא מתוסכל מזה שאתם מאוכזבים ממנו, וזה לא מה שיחזיר לו את תחושת השליטה על גופו. לתפיסתי, הדבר הכי נכון לעשות הוא לשוחח עם הילד ולהגיד לו שגם אמא ואבא עושים טעויות. תגידו לו שאתם מצטערים שהחזרתם לו את החיתול, ושאתם יודעים שהוא יכול לסמוך על עצמו. תאמרו לו שאתם בטוחים שהוא יודע ‘לדבר עם הגוף שלו’, ושאתם יודעים שהוא יבחר אם לעשות את הצרכים שלו בשירותים או במכנסיים - הכל לפי בחירתו”.
“הילדה שלך חייבת להבין את משמעות המעבר לבית הספר האחר. היא חייבת להחליט מה היא רוצה ולהבין שיהיו השלכות לכל צעד שהיא תעשה. המלצתי היא שתעלי מולה את היתרונות והחסרונות של המעבר, ובו בזמן אל תשכחי שמדובר בילדה בת 13. יכול להיות שכרגע זה נראה עבורה כדבר המושלם, אבל בהתבגרותה תבין שזה לא מה שהיא רוצה. המעבר יכול לא להצליח. בכל מקרה, בתור אמא שלה תהיי חייבת לחשוב עבורה גם על תוכנית נוספת אם היא לא תסתדר בבית הספר החדש”.
התרעות פיקוד העורף