שפירא-כהן, 52, היא מטפלת ברפואה סינית. תחביבה העיקרי הוא צילום. היא גרה ברמת השרון, ולה שלושה ילדים. ליאם הוא הסנדוויץ’. בעברה, אגב, הייתה סגנית מלכת היופי בשנה שבה ניקול הלפרין זכתה בכתר.
הפרויקט החדש הוא בעצם מיזם חברתי, שנולד כאמור בעקבות מחלתו של בנה. “ליאם חלה בסרטן כשהיה בן 9”, היא מספרת. “זה היה סרטן כליה מאוד נדיר, המקרה היחיד בארץ והשישי בארה”ב. גילינו את זה ביום הולדת שלו. עשינו לו יום הולדת בסגנון ‘הישרדות’, טלטלו אותו על רתמה, ואז צ’יסטה, שגדלה עם הגוש הסרטני בכליה - התפוצצה. הוא חש כאבי בטן, בחילות, הקאות. לקח חודש לאבחן את המחלה”.
שפירא-כהן מוסיפה ומספרת: "בעלי ואני הפכנו לצוות הווי ובידור. הבאנו לליאם מלא שחקנים מערוץ הילדים. הוא השתתף אפילו בתור ניצב באחד הפרקים של הסדרה 'אלישע' בעודו חולה. עומרי כספי בא לבקר אותנו בבית, כי ליאם משחק כדורסל. כל הזמן חיפשנו מה לעשות כדי שיהיה לו הכי מיוחד והכי כיף בתקופה הזאת. ליאם עבר 14 סבבים של כימותרפיה, 23 הקרנות עם כל תופעות הלוואי. שמונה חודשים הוא עבר טיפולים, שנה לא היה בבית הספר".
כשליאם סיים את הטיפולים, הוריו הגשימו לו את החלום בזכות הכספים שנאספו ממכירת הצילומים. "כשמחזקים אצל ילד את תחושת המסוגלות האישית, זה מפתח להצלחה בחיים", אומרת שפירא-כהן. "עכשיו, את מה שעשינו עם ליאם אנחנו משכפלות עם ילדים נוספים. עושים זאת עם ילדים שמחלימים ונמצאים כבר אחרי הטיפולים. ילדים שחוזרים כביכול לשגרה מרגישים בדידות עצומה, כי הסביבה לא מבינה מה הם עברו. ישנה תחושה של בדידות חברתית, ההתמודדות הנפשית והרגשית מאוד קשה כשחוזרים לשגרה. לכן מיכל ואני רוצות להעצים את הילדים האלה".
את משתתפי הסדנאות מאתרות איריס ומיכל דרך עמותות שמסייעות לילדים חולי סרטן. "לאחר כשישה שיעורי צילום אנחנו מתכננות לעשות מכירה מאוד גדולה של צילומי הילדים גם בארץ וגם בקהילות היהודיות בחו"ל", מספרת שפירא-כהן. "כשליאם היה בטיפולים, הוא היה מגיע למכירות הצילומים שלו, היה מסתובב בין האנשים, היה נהנה לספר להם איך ואיפה צילם כל דבר. עצם כך שאנשים באים ואומרים 'איזה יופי של תמונות' ומשלמים כסף עליהן, זה מאוד מעצים את הילדים. למכירות הצילומים יש כמה מטרות: להפריש חלק מההכנסות לילדים אחרים שמתמודדים באותה עת עם הסרטן; חלק לתת לקידום ילדי הסדנאות המחלימים; וחלק מהרווחים יהווה גם הון חוזר להמשך העשייה שלנו".
לפני כשבועיים התקיימה ביפו סדנת פיילוט, שבה השתתפו עשרה ילדים, בהם גם ליאם, ועשרה מלווים. "לצורך הפיילוט עשינו גיוס המונים", מספרת שפירא-כהן. "גם גייסנו כסף ממשפחת יוחננוף והבאנו ארצה מארה"ב את הצלם Essdras M Suarez, זוכה שני פרסי פוליצר בצילום ומדריך סדנאות בעל שם עולמי. בדרך כלל את הסדנאות אני ומיכל מעבירות, אבל בפיילוט רצינו לעשות משהו מיוחד. אנחנו נמצאות כיום בתהליך של חיפוש משקיע, כדי שנוכל להמשיך הלאה עם הסדנאות ברחבי הארץ ולהעצים ולחזק אצל הילדים את המסוגלות האישית. שיראו שהם מסוגלים לעשות משהו גדול, משהו שהם שותפים בו באופן אקטיבי. הרבה עמותות הפועלות בתחום מביאות את ‘הדג’ לילד, אנחנו מביאות את ‘החכה’ והופכות את הילד לאקטיבי במהלך חזרתו לשגרה. זה גם מעלה את הביטחון העצמי שלו”.
“אומרים שמצלמה היא כלי שמלמד אותך לראות בלי המצלמה”, אומרת סלע, 46, השותפה למיזם ואם לילדה מרעננה. “אנחנו רואים כל הזמן דברים, אבל לא מתבוננים בהם באמת. הם כאילו חולפים על פנינו ולא משאירים בנו איזשהו חותם. ברגע שאת תופסת רגע בזמן, את מכירה את הטוב שבו. הצילום מלמד אותך לראות את הטוב, את הפרטים הקטנים”.
סלע מסבירה: “ילד שבאופן אובייקטיבי המציאות שלו קשה, הצילום מלמד אותו לשנות פרספקטיבה. לראות את המציאות מנקודת מבט אחרת, חיובית. לראות גם את הדברים הטובים שבסיטואציה השלילית. את יכולה למשל לשבת עם ילד על כוס שתייה, לומר לו לשתות חצי ושיצלם את הכוס. להראות לו שהיא מורכבת מחצי מלא ומחצי ריק, והיכן שהוא ישים את הפוקוס - זה בעצם הסיפור שהוא מספר לצופה ולעצמו. ילד שאוחז במצלמה מחזיר לעצמו את השליטה, כי הוא מספר סיפור. זה הסיפור שלו ואף אחד אחר לא יכול לספר את הסיפור הזה, גם אם הוא עומד באותו מקום בדיוק. האפשרות הזאת לספר סיפור במצלמה זה כלי מאוד מעצים. ראינו עד כמה זה העצים את ליאם כשהוא הסתובב בתערוכה בין הצילומים שלו וסיפר את סיפורם”.
התרעות פיקוד העורף