מגפת קורונה עודנה נוכחת במלוא עוצמתה ונראה כי הניתוק והבידוד הרגשי והחברתי, שהיו מנת חלקם של רוב ילדי ישראל, יתנו את אותותיהם בתחילת שנת הלימודים. ישנה תחזית ברורה לעלייה משמעותית במספר הילדים שלא יחזרו למסגרות החינוכיות.

סרבנות בית-ספר היא תופעה ידועה המוגדרת כסירוב של הילד או המתבגר להגיע לבית הספר או להישאר בין כתליו למשך יום לימודים מלא או חלקי. בתקופות שגרה נכללים בקבוצה זו בין 5% ל-15% מכלל התלמידים בבתי הספר, שמסרבים להגיע למסגרות החינוכיות או מגיעים בצורה לא סדירה. הסיבות לכך הן רבות ויכולות לנבוע מהפרעות חרדה, מדיכאון או מקשיים אחרים, לימודיים או חברתיים. בתקופה הנוכחית ישנו חשש גדול מכך, שאם לפני קורונה היו ילדים שהתקשו להגיע למסגרות החינוכיות, הרי שלאחר תקופה ממושכת של ניתוק חברתי ולימודי, שבה הילדים התרגלו לשהות ממושכת בבית מול מסכים, רבים יותר יסרבו לחזור לבית הספר בתחילת שנת הלימודים.

התערבות מוקדמת מבחינה חינוכית ומשפחתית היא קריטית כדי לעזור לילדים אשר נמצאים בסכנת היעדרות ואולי אף בסכנת נשירה מבית הספר, לחזור למסגרות החינוכיות. להלן כמה הצעות:

קשרי מורים-ילדים

המורים, שבעבר היו דמויות משמעותיות בחוויה היומיומית של ילדים ובני נוער, הפכו בתקופת הקורונה לזיכרון רחוק ולא רלוונטי. בתקופת החופשה הגדולה (בין שיתקיימו הלימודים ובין שלא) יש לחשוב על דרכים יצירתיות לשקם את הקשרים הבין-אישיים של הילדים והמורים. ביקורי בית של מורים אצל ילדים מהכיתה והזמנות למפגשים אישיים וכיתתיים עשויים לתרום לבנייה מחודשת של הקשרים הבין-אישיים ולהפחית את סכנת הנשירה מבית הספר.

איתור הילדים הנמצאים בסכנת נשירה

בתקופת החופשה הגדולה יש להשקיע מאמצים באיתור הילדים אשר מועדים לפתח סרבנות בית ספר בתחילת שנת הלימודים. הילדים הנכללים בקבוצות סיכון אלו הם ילדים שלא הצליחו ללמוד בזום וניתקו את הקשרים החברתיים עם ילדים מהכיתה, ילדים אשר סבלו מחרדת פרידה או מחרדה חברתית (שתי הפרעות חרדה הנמצאות במתאם גבוה לנשירה מבית הספר), או ילדים אשר נאלצו לשהות תקופות ארוכות בבידוד. איתור מוקדם של ילדים בסכנת נשירה ומתן מענה רגשי מותאם עשויים להקטין את הסכנת הנשירה. אפשר לאתר ילדים אלו באמצעות העברת שאלוני מיפוי להורים.

פתיחת שנת הלימודים (צילום: אבשלום ששוני)פתיחת שנת הלימודים (צילום: אבשלום ששוני)

העברת המסרים באמצעות קבוצת השווים

ילדים בקבוצת סיכון לנשירה מבית הספר מרגישים לא שייכים לאותו מוסד חינוכי מבחינה לימודית, ובעיקר מבחינה חברתית. אחת הדרכים להעביר לילדים אלו מסר של שייכות היא פנייה יזומה של ילדים בגילם שמעמדם החברתי איתן. פניות אלו צריכות להיעשות כחלק מפרויקט יזום ומתוכנן על ידי אנשי טיפול ומחנכים. הזמנה למשחק, פתיחת קבוצת וואטסאפ משותפת וטורניר כדורגל הם רק חלק מהדרכים שבאמצעותן אפשר להעביר לילדים מסרים של שייכות וחיבור לקבוצת השווים ולמנוע את סכנת הנשירה. 

הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית, מדריכה ומטפלת קוגניטיבית התנהגותית וראש תוכנית לימודי התעודה בהכשרת מטפלים קוגניטיביים-התנהגותיים (CBT) במכללת לוינסקי לחינוך