כמעט חמישה עשורים אחרי שנפרדה ממי שהיה בעלה הראשון, בלה אקווע פגשה אותו שוב. "בקורונה היה הרבה זמן פנוי", מספרת אקווע, 65, פנסיונרית, גרושה, אמא לשלושה ילדים וסבתא לנכדים, מרחובות. "לכן בנובמבר 2020 נכנסתי לקבוצת הפייסבוק 'קלוז'ר - חיפוש מכרים מהעבר שלך' וכתבתי שאני מחפשת את עמוס רוזנסקי.
"התחתנתי עם עמוס כשהייתי בת 18", היא מספרת. "הוא היה גדול ממני ב־11 שנים. היינו נשואים אולי בקושי שנתיים ונפרדנו. הגירושים היו ביוזמתי. אחרי כמה שנים התחתנתי בשנית, נולדו לי ילדים. כל הזמן חיפשתי את עמוס, כי רציתי בעצם להבין את הסיבה שבגללה התגרשתי וגם לבקש ממנו סליחה. לא הבנתי למה התגרשתי, כי הוא היה אדם מקסים. היו לי הרבה רגשות אשם על שהחלטתי להתגרש. במשך השנים לא הצלחתי לאתר אותו. תמיד אמרתי לעצמי: 'מעניין אם הוא בחיים, איפה הוא נמצא?'. ידעתי שהוא בחו"ל. לפני שהוא עזב את הארץ, הוא בא לדוד שלי ושאל מה איתי. הדוד אמר: 'אל תחפש אותה, היא כבר נשואה עם ילדים'".
בקיץ האחרון עמוס הגיע לישראל. "נפגשנו, הרגשתי פרפרים בבטן, 'הנה עמוס, זה עמוס'. הבאתי אותו למשפחה שלי. סגרנו מעגל. היינו שלושה חודשים ביחד, ואז הוא חזר לברזיל", מספרת אקווע. "אנחנו ממשיכים לדבר בטלפון כמה פעמים ביום, היה לי כבר כרטיס טיסה אליו, אבל בגלל הקורונה לא טסתי. אני מקווה לטוס בקרוב, הוא מחכה לי. הוא אומר שהוא לא עוזב את ברזיל, ואני הסברתי לו שאני לא יכולה לעזוב לתמיד את הארץ, אבל אני מוכנה להיות חלק מהזמן פה וחלק שם. כשהוא מדבר איתי בווידיאו או ליד חברים שלו, הוא אומר: 'האישה שלי'. הוא בן אדם מקסים, נשמה".
כשאתה עסוק, תשומת הלב היא תמיד החוצה; אבל כשיש לך זמן פנוי - כמו שקרה לרבים בקורונה - תשומת הלב היא פנימה, למוח, ללב. אחד הדברים שאנשים אמרו לי הוא שהקורונה הייתה זמן טוב לנוסטלגיה. אנשים עשו סדר בבית, מצאו תמונות ישנות שהזכירו להם כל מיני מצבים. חלק חיפשו חברים מבית הספר, מהילדות, מהצבא, והיו גם כאלה שחיפשו אהבות ישנות".
לדברי זיברט, בשנה וחצי האחרונות הצליחה הקבוצה שלו לחבר קרוב ל־6,500 אנשים לאלה שאותם הם חיפשו, חלקם גם אהבות עבר. "אבל הם לא הרוב", הוא אומר. "זו נישה קטנה יותר, כי צריך יותר אומץ לחפש אהבה ישנה. יש כאלה שיודעים מה קרה לאהבת העבר שלהם, יש כאלה שלא רוצים להיזכר בזה, ויש כאלה שהתקדמו הלאה.
ברמה הרגשית הרבה יותר קל לחפש חבר מבית הספר מאשר אהבה ישנה. מי שכן חיפשו אהבה ישנה, עשו זאת מכמה סיבות או רק ברמה של להתעניין ולדעת מה קורה איתו/ה; לפעמים זה היה כדי לבחון אם אפשר להציל משהו; לפעמים אנשים הרגישו שמשהו לא סגור עד הסוף; לפעמים חיפשו מתוך דאגה ולפעמים אפילו על מנת לבקש סליחה. היה לי למשל מקרה של מישהו שחיפש אהבה ישנה רק כדי להגיד סליחה על כך שהוא הגיש לה כתף קרה כשהייתה זקוקה לו בעבר. עכשיו הוא הרגיש צורך להתנצל".
"בגיל 18 שירתי בצבא במוזיאון ההגנה בתל אביב", מספרת נאוה וייס, 58, דיילת אוויר באל על, גרושה, אמא לשני ילדים, מתל אביב. "הייתה תערוכה של חיל האוויר, הגיע עלם חן עם עיניים כחולות, בחור צ'ארמר להפליא, שהיה אחראי על התערוכה, ונשביתי בקסמיו. הוא היה מבוגר ממני בכמה שנים, התחלנו לצאת, והאמירה של החברים והסביבה שלו הייתה שהוא רציני איתי. הוא גם הציג אותי למשפחה שלו ואמר 'זו תהיה אשתי'".
ארבעה חודשים אחרי שהפכו לזוג, וייס יצאה לקורס קצינים. "באחת הרגילות נסעתי אליו הביתה ויצאנו לטיול בסחנה", היא מספרת. "הוא אמר לי: 'את ואני נתחתן, את תהיי מורה, יהיו לנו שלושה ילדים', מעין תמונה משפחתית קונבנציונלית. אני הייתי בחורה מאוד אמביציוזית, תכננתי ללמוד תואר ראשון ושני, והתמונה הזו הבהילה אותי.
אמרתי לו שזה לא ילך בינינו, כי זו לא התמונה שלי לחיי הנישואים. נפרדנו למרות שבאמת מאוד אהבתי אותו. לא שמעתי ממנו מאז, אבל זה היה תמיד ברקע, כי הוא היה אהבת חיי וחשבתי שאולי פספסתי. לימים התחתנתי, נולדו לי ילדים, התגרשתי. תמיד הייתה ברקע השאלה 'מה היה קורה אם'. אולי זה היה נראה אחרת. במהלך השנים ניסיתי לחפש אותו, רק שחיפשתי אותו עם שם משפחה אחד, אבל הסתבר שהוא עברת את השם".
בתקופת הקורונה חל המפנה. "לא היו טיסות בכלל בתקופה הזו", היא מספרת. "כתבתי בקבוצה של סאם שאני מחפשת אותו, ובתוך 20 דקות נתנו לי את הטלפון שלו עם שם המשפחה החדש. לא ידעתי כלום על מצבו הנוכחי".
התרעות פיקוד העורף