האתגר האמיתי בכל הנוגע לאוכל מזין וילדים הוא לא הידע מה לתת להם לאכול. את זה אפשר לקבל מהתזונאי הקרוב למקום מגורינו. המשימה העיקרית היא להצליח לשכנע אותם לאכול מזונות אלו: ירקות, פירות, קטניות, פחמימות מורכבות, ואם כבר מתוקים אז לפחות שיהיו עשירים בסיבים תזונתיים. אבל מה עושים כדי שהילדים יתרצו? איך גורמים להם להסכים בלי מריבות, ויכוחים, צעקות ואווירה לא טובה בבית?
במחקר שפורסם באוגוסט האחרון הוכח שכל מערך הסימונים על המזון (התוויות האדומות והירוקות) עוזר לאנשים לעשות בחירה מושכלת יותר וההעדפות התזונתיות שלהם במזון הבריא עלו פלאים בזכות סימונים אלה.
בשיעורי חינוך תזונתי בבתי הספר אנחנו מלמדים את הילדים לשים לב ולקרוא את רשימת המרכיבים של כל מוצר מזון, מה זה אומר, מה המשמעות של זה מבחינה תזונתית – וכל זה כדי שיוכלו לקחת אחריות על גופם ועל המזון שהם צורכים ומכניסים אליו.
לפני שמנסים לשכנע את הילדים לאכול מזון בריא, חשוב לדעת שני דברים:
המטרה שלנו היא שהילד יטעם. אם יאהב את המאכל או לא זו כבר העדפה שלו ועל טעם וריח הרי אי אפשר להתווכח (גם אנחנו המבוגרים לא אוהבים את כל המאכלים). ועדיין – גם אם טעם והחליט שזה לא לטעמו ניתן לנסות שוב.
לפעול מתוך גישה חיובית. זה אולי נשמע כמו מנטרה רוחנית אבל זה פשוט עובד. אם נפעל מתוך גישה שלילית, נצא מתוך נקודת הנחה שאין סיכוי שהילד ירצה לטעום את זה, ממקום של: אני מכיר/ה את הילד שלי – הוא לא יאכל את זה, אז סיכויי ההצלחה יצנחו לאפס.
עכשיו אפשר להתחיל.
העצמה – כשהילד מרגיש שהוא שווה משהו ואפילו שווה הרבה, הוא נוטה יותר להיפתח לדברים חדשים ומאתגרים שלא חווה בעבר. לדוגמא: אם נחמיא לו שהוא בוגר ומצליחן במשימות שעשה (לא רק שקשורות לאוכל), אם ננסוך בו ביטחון שאנחנו סומכים עליו בכל מיני תחומים (לימודים, עזרה עם האחים, עזרה בבית בדברים שההורים "מתקשים" לעשות והוא ממש עזר להם בזה) .
מוטיבציה – כשניתן לילד משימה רצינית וחשובה שהוא יסחף אליה, נוכל גם להטמיע את עניין ההתנסות והטעימה ממאכלים חדשים: להכין את ארוחת הערב בעצמו לכל המשפחה, לעצב את המנות המוגשות לשולחן, לעזור להורים להאכיל את האחים הקטנים ולהוות דוגמא על מנת שהם יאכלו.
אווירה / הומור – בזמן הכנת הארוחות המשפחתיות שלבו צחוקים ושטויות שילדים אוהבים (להשפריץ מים מעלי החסה שנשטפה, לספר בדיחות, לספר דברים מעניינים שקרו לכם בעבודה או עם חברים), לשים ברקע מוזיקה שהילדים אוהבים ולרקוד לצליליה תוך כדי הכנת הארוחה.
גירוי – לנשנש מהמצרכים תוך כדי הכנת הארוחה בהפגנתיות כך שהילד יראה ולעשות פרצופים של הנאה, להשמיע קולות של "טעים לי" תוך כדי אכילת המנה המוגשת בארוחה.
דמיון – לספר סיפורים מעוררי השראה על האוכל שאנחנו רוצים שהילדים יאכלו בהקשר של דמות מוערצת עליהם: מסי אוכל שיבולת שועל כדי שתהיה לו אנרגיה טובה לרוץ במגרש ולנצח במשחק, נועה קירל בטוח אוכלת קינואה כדי שתוכל להיות בריאה מספיק ועם כוחות בשביל כל ההופעות שלה, סופרמן בטוח אוכל קטניות כדי שיהיו לו כוחות מיוחדים להציל את העולם, אנה ואלזה אוהבות מאוד ירקות וכדו'. כל גיל והדמות המוערצת עליו.
הטיפ הכי חשוב להתחלת המשימה הזאת: את חמש הטכניקות האלה חשוב לעשות כבדרך אגב בלי שהילדים ירגישו שלוחצים עליהם ומנסים "לדחוף" להם (כמו כל מכירה בעולם המכירות).
יותר מזה – חשוב לומר להם שהם ממש לא חייבים, רק אם בא להם. זה מוריד התנגדויות מצד הילד ומעלה את הרצון מצידו לנסות ולטעום בהמשך.
התרעות פיקוד העורף