"אני שומעת המון את המשפט 'אבל אני מופנם', או 'אני ביישן', ואני מבינה את זה. גם אני, לצערי, מופנמת וביישנית", היא מודה. "העולם מלא באנשים שצריכים לראות אותך, להכיר אותך באופן אישי, וכאלה שאתה צריך להרשים בזמן אמת וברגע. זה לא משהו שאתה יכול לעשות כשאתה מתעקש לחיות חיים מרוחקים ועטופים מאחורי מחשב נייד".
"אל תבינו אותי לא נכון", מבהירה קורן, "אני לא אחת מאותם אנשים שמרגישים מתביישים בביישנות שלהם. אני עדיין ביישנית, אך יודעת להתנהל נכון יותר. אני פשוט לא חושבת שצריך לקבל זאת כגורל ולהניח לחיים ולהזדמנויות לברוח ע”י הימנעות מהאינטראקציות החברתיות המביכות הללו".
לדבריה, "תמיד יהיו סיטואציות כמו ראיון עבודה חשוב שנתרגש לפניו, דייט ראשון, שיחת הנפש הקשה במערכת היחסים, או אותה הזדמנות פתאומית שאנחנו חייבים לתפוס מהר והיא זו שיכולה לקדם אותנו. אם אנחנו רוצים להצליח בעולם, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להתמודד עם האנשים שבו".
"למזלנו", היא מדגישה, "אין קשר בין כריזמה להיותך אדם קולני או השקט ביותר בחדר. במידה ניכרת הכריזמה תלויה בביטחון שלך, בכמה אתה מקרין תחושה של אמון, אותנטיות ונוחות עם מי אתה. העקרון הוא לתרום לשיח, לא להיות מבקר או עובר אורח. ובמילים אחרות, להיות האדם שיש לו משהו להוסיף, ולא רק לפסול רעיונות או להיות הצופה מן הצד. אנשים אשר מוערכים ע”י הסביבה שלהם הם אנשים שמביאים את היתרון שלהם על פני אחרים, והם אלה שיסייעו בפתרון בעיות".