בבית של טיטי איינאו אין אף מראה על הקיר. לא שמשהו לא בסדר במראה החיצוני שלה. נהפוך הוא. גם לא בגלל שלא מצאה מי שיקדח בקירות. היא פשוט לא צריכה. “אני פשוט מתלבשת ויוצאת”, היא מחייכת.
כמלכת יופי לשעבר, היא כבר לא צריכה לשאול אף מראה מי הכי יפה בעיר. ובעצם, היא אף פעם לא עשתה את זה. “אני לא מקדישה למראה החיצוני יותר מדי תשומת לב, כמו שכולם חושבים”, היא מחייכת. “תמיד הייתי נראית טוב, אבל זה פחות עניין אותי. אני לא חושבת שחשבתי שאני יפה כשהייתי בתיכון, אבל תמיד הייתה לי נוכחות – הייתי גבוהה, דעתנית. תמיד הנחיתי את הטקסים בפנימייה שבה למדתי”.
המראה החיצוני אולי פחות מעניין אותה, אבל היה מי שגילה עניין. בשנת 2013 היא הפכה למלכת היופי האתיופית הראשונה וגם לפרזנטורית האתיופית הראשונה שהובילה קמפיין (לרשת גולף).
היא שבה לכאן לאחר שהות של שבעה חודשים בניו יורק, שם הוזמנה לאודישן בוויקטוריה’ס סיקרט.
“ניו יורק מטורפת”, היא פוסקת בעיניים נוצצות. “זו הייתה חוויה סופר־סופר מגניבה. כשהייתי שם עסקתי גם בהסברה – עשיתי הרצאות באוניברסיטאות וקולג'ים. לא משהו פוליטי בכלל, אני לא נכנסת לזה. אני מספרת את סיפור החיים שלי, איך נערה יתומה התגלגלה לאן שהגעתי היום. זה סיפור די מגניב, לפחות את האמריקאים. בשביל אחת כמוני זורקים כסף. לקהילה היהודית אני חלום רטוב – עולה שהתאקלמה פה והצליחה".
“הכיוון שאני חותרת אליו הוא קריירה בינלאומית. עזבתי לשם בעקבות חוזה שחתמתי עם סוכנות הדוגמניות IMG. בעיקר התאמנתי המון. עשיתי אודישן לוויקטוריה’ס סיקרט, ואמרו לי לחזור בעוד שנה. ניו יורק מדהימה. התרבות שם שונה משלנו, אינדיווידואלית יותר - אתה והמשפחה שלך והתא שלך. חייתי שם חיים מטורפים, אבל ביום־יום הייתי די לבד. לבד מגניב, לא לבד מבאס, ומצד שני בכל ערב היה לי מה לעשות. משחקים של ה־NBA, פתאום את מוצאת את עצמך בארוחת ערב עם שחקן (בבית יש לה תמונות לצד יו ג’קמן - שו"א). את מתגלגלת. בשנייה את מגיעה לאנשים ולדברים, ואם את אישה, בכלל אין לך בעיה. יש שם תרבות של דינרים ופתאום את מוצאת את עצמך עם מלא אנשים ומלא דוגמניות. וזה דינר, כן? הן לא אוכלות כלום. רק אני הייתי אוכלת. כולם היו מסתכלים עלי, מאיפה נפלתי".
“אח שלי היה צריך אותי. הוא חלה, יש לו בעיה בכליות. הוא ברשימת המתנה, ואנחנו מחכים להשתלת כליה. זה היה נורא מפתיע ופתאומי ולא פשוט, אבל יהיה בסדר. אני אופטימית תמיד. זה רק אני והוא, בלי אבא ואמא. הוא יותר מבוגר ממני, בן 30. אבל אני עוד אחזור לניו יורק, לעשות את זה בגדול”.
"כן. היו לי דודים שהיו מסורבי עלייה, אבל עזרתי להעלות אותם ועכשיו הם כאן. מה שקורה שם הוא שרוב היהודים נוטשים הכל. לסבא שלי, למשל, היו אדמות והוא היה חי טוב, במושגים של אתיופיה היינו עשירים. כשהוא הבין שהוא צריך לעלות לארץ, הוא מכר הכל בשקל. לא הייתה לו ברירה. הוא עלה בלי כלום. כשהדודים שלי רצו לעלות, הם עזבו הכל והגיעו לאדיס אבבה. שם עיכבו להם את העלייה מכל מיני סיבות סתמיות. זה יהודים בסופו של דבר, ולא נשארו הרבה, צריך להעלות אותם. דוד שלי חיכה 14 שנה. כשהמדינה הייתה צריכה את העולים האלה בשביל שיהיה כאן רוב יהודי, היא ידעה להעלות אותם, וכשלא בא לה, מתרצים את זה בכל מיני סיבות, אבל אין סיבה אמיתית. עכשיו, כשאני חיה מעבר לים, אני רואה כמה כסף נכנס מכל העולים האתיופים. האמריקאים רגישים לזה והם תורמים המון כסף לכל מיני ארגונים שזה אפילו לא מגיע אלינו. מבחינה כלכלית זה לא נטל על המדינה, היא יכולה לעשות את זה".
"כן, בטח. הייתי גם רוצה לראות יותר פנים אתיופיות בתעשיית האופנה, הרי כולם הולכים לשמש כדי להגיע לצבע שלנו. שחור זה יפה. בחורף אני בהירה יותר, כשהייתי בניו יורק ולא ראיתי שמש, ירד לי כל השיזוף. לא האמינו לי”.
“הפנימייה הייתה מקום שתמך בי והציל אותי. הייתה לי מסגרת טובה ותמכו בי מאוד. ידעתי לנצל את מה שיש שם לטובתי. השתתפתי בחוגים, הייתי מדריכת של”ח ומצטיינת גדנ”ע. למדתי טוב, יש לי תעודת בגרות מעולה. ידעתי להשקיע, אבל לא הייתי חננה”.
לדוגמנות היא הגיעה במקרה. חברה רשמה אותה לתחרות מלכת היופי, “בלי להגיד לי”. בהתחלה היא לא התייחסה לכך ברצינות, ואפילו הגיעה לאודישנים ללא בגד ים. אבל היופי בלט. “הייתי מלכת היופי והפרזנטורית האתיופית הראשונה, ואחר כך הגיעו קמפיינים. אחרי הקמפיינים הגיעו הטיסות, ופתאום גם התחלתי ללמוד. המנהלות שלי התעקשו שאלך ללמוד. הן ידעו לנתב ולנהל לי את החיים, כאילו אני הבת שלהן”, היא מספרת.
יש ביקורת רבה על תחרות מלכת היופי, ועל דוגמנות בכלל, שהיא מחפיצה נשים.
“אני לא חושבת שדוגמנות מחפיצה נשים. תמונות שאני כמעט ערומה בהן – אני בחרתי בזה, זה לא קשור להחפצה. אף אחד לא אומר לך, את הולכת מבחירה. אנחנו המין היפה, צריך לחגוג את זה. אם מישהי לוקחת את זה באור חיובי – היא תרוויח מזה. כמוני. את חמודה, עם שמלה, מייצגת את המדינה. במיס עולם הייתי הישראלית הראשונה אי פעם שהתיידדה עם כל הנציגות מהמדינות הערביות. לא חשבו שאני מישראל, אז מיס מצרים ומיס וסוריה התחברו אלי. אחר כך הן אמרו שאני חמודה, אבל שאסור להן להצטלם איתי”.
באוקטובר האחרון התחולל בפייסבוק מאבק מתוקשר בין טיטי לבנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו. טיטי פרסמה פוסט חריף, בתגובה לפוסט שפרסם נתניהו ובו תקף את הפרשן הפוליטי של ערוץ 2, אמנון אברמוביץ'. הרשת געשה, והתגובות היו מעורבות – לצד הביקורת החריפה שנמתחה עליה, היו מי שתמכו וצידדו בה.
ברוח ה־Me Too היא משתתפת בכל פרויקט שקשור בנשים. בעבר הצהירה שהיא מוטרדת על בסיס יומי, היא שומעת וסופגת הרבה הערות ומבטים, אולם “אף אחד לא העז לגעת בי אף פעם”.
התרעות פיקוד העורף