“בעידן הנוכחי, שבו לרשתות החברתיות יש חלק חשוב מאוד בחיים שלנו, נוצרת אשליית המבחר האינסופי. אנשים שמחפשים זוגיות מרגישים שתמיד יוכלו למצוא בין המוני ומיליוני האנשים שהם רואים בפייסבוק, באינסטגרם ובאתרי ההיכרויות השונים, את האחד שהוא חזק יותר, עשיר יותר, חכם יותר, או אישה יפה יותר - כלומר בן זוג טוב יותר", אומרת ד"ר סוזי קגן, פסיכותרפיסטית זוגית בכירה.
 

החודש חל ט"ו באב, חג האהבה. מתברר שבכל הנוגע לחיפוש זוגיות, עודף ההיצע לכאורה הקיים בימינו דווקא מקשה על התהליך. “ההיצע הרב מגביר את הרצון לקבל את המקסימום, וכך החיפוש הופך להיות ללא פשרות", מסבירה קגן, “אם בן או בת הזוג אינם בקטגוריית ה'מושלם', קל לוותר, קל להגיד שבחוץ מחכים לי מיליונים טובים יותר. אם זה המצב, למה לי להתפשר על איזשהו רכיב?". קגן מוסיפה ומספרת שיותר ויותר רווקים מגיעים אליה לטיפול במטרה לגלות אצלם את הקושי במציאת זוגיות. “הם מספרים שהם מחפשים זוגיות, אבל לא מוצאים", היא מתארת, “אנחנו מגלים שהקושי שלהם בעצם יושב לא על חוסר הרצון לקיים זוגיות, אלא על חוסר הרצון להתפשר. הם מתפשרים בעבודה, בדירת מגורים, בלימודים. יש להם את היכולת להתפשר, עד שזה נוגע לרכיב הזוגי. מובן שיש גם כאלה שיש להם קושי רגשי אמיתי ליצור זוגיות, אבל אצל הרוב זה נובע מאי־הרצון להתפשר. בגלל המדיה יש אשליה שבחוץ מחכות להם עוד מיליון אפשרויות".

למה זה גורם?
"זה אומר שאחרי דייט או שניים קל להם לסיים את הקשר, כי הוא לא מושלם, לא מדויק. לא משקיעים מספיק כדי לקבל את האחר. לא מתאמצים מספיק לראות מה בן הזוג מציע. השפע המדומה הוא עיקר הבעיה. מצד אחר, רואים שהדור הזה למד לחיות קצת יותר באינדיבידואליזם. האינדיבידואליזם הפך להיות ערך מקודש. אנחנו מנסים מאוד לפתח את האינדיבידואל, שנהיה עצמאים, שלא נהיה תלויים, שנהיה תחרותיים, שאדם ישים את עצמו במרכז וידהר קדימה".

ד"ר סוזי קגן. צילום: אור שפיגלד"ר סוזי קגן. צילום: אור שפיגל


איך זה משפיע על היכולת לקיים זוגיות?
"בזוגיות, האינדיבידואל חייב לקבל וריאציה אחרת. אתה כבר לא לבד, ואז קיים קושי עצום בוויתור על האינדיבידואל".

איך פותרים זאת?
"זה עניין של עבודה ומודעות. צריך להבין את הרכיבים שמקשים על האדם במציאת בני הזוג דרך שיחה עם חברים, עם בני משפחה, עם איש טיפול. אצל
הרבה מהרווקים נתינת צ'אנס מתחילה דווקא באזור הייאוש או החרדה להישאר לבד, שהנה אני חייבת לצאת קצת מהגבולות של עצמי. אז רואים יותר הקשבה וקבלה זוגית. אגב, אנחנו רואים שאלו שגדלו במקום שמקדש פחות את האינדיבידואל - למשל בתנועת נוער שבה יש דגש על שיתופיות, עזרה ופשרה - קל להם יותר בהשוואה לאלו שישבו כל גיל ההתבגרות והגיל הצעיר מול מסך המחשב".

פרידה בלחיצת כפתור

בעידן הנוכחי, הקושי הוא לא רק במציאת זוגיות, אלא גם בשימורה. "בעבר הייתה קדושת המשפחה. גירושים היו משולים לאסון", אומרת קגן. "בעבר אנשים גם קנו ספה בתחילת הדרך והשתמשו בה עד גיל הפנסיה. היום אתה מחליף ספה בכל חמש שנים. יש משהו בקלות התפיסתית של החיים, של המשפחה, של הזוגיות, שלא צריך להישאר במקום אם קשה או רע לך. אנחנו רואים אצל הדור הצעיר שכשקצת רע וקצת קשה - הולכים. עוצמת הקשה והרע השתנתה. אם פעם התמודדו עם דברים, היום מרימים דגל לבן והולכים.

כמו כן, בעידן הרשתות החברתיות, אתה יכול למחוק אדם מחייך בלחיצת כפתור. כשקשה לאדם בתוך הזוגיות, אז נראה לו למשל שהנשים הרבות, השמחות והנהנות, שהוא רואה בפייסבוק, יביאו לו את האושר וההקלה. בעידן הרשתות גם קל יותר לבגוד. אתה מחליף ספה, בן זוג וחברים. הכל הפך לקל יותר. האם זה טוב יותר? רע יותר? עדיין אין לנו מספיק טווח זמן מחקרי כדי לראות אם השינוי הזה הוא אכן נכון".

כיצד אפשר לצלוח את אתגר הזוגיות בימינו?
"קודם כל לדבר. גם אם קשה, לא להניח שפרידה היא הליך פשוט וקל. כשאני אומרת לדבר, אני מתכוונת לשוחח, ולא רק ליצור מונולוגים של קשה או רע
לי. לנסות להבין גם את הצד של בן הזוג. כמו כן, לפני שמשלמים כסף לעורכי דין ולהוצאות משפט, השקיעו את הכסף כדי לטפל בזוגיות. בהרבה מקרים אפשר לעבוד על זה, וזה מצליח. בואו במטרה להציל, כי לוותר זה הכי קל ותמיד אפשרי. ואילו מי שנמצא בשלב שבו הוא מחפש זוגיות, שיכין רשימה של דברים שעליהם הוא מוכן להתפשר.

תמי כהן ארואטי. צילום: שי ארואטיתמי כהן ארואטי. צילום: שי ארואטי


אנשים עושים רשימות של מה הם רוצים בבן הזוג, ואני אומרת, בואו תכינו רשימה של הדברים שעליהם אתם מוכנים להתפשר בתוך זוגיות. זוהי התחלה טובה לתהליך". "כיום, לעומת העבר, יש לנו הרבה פחות יכולת להכיל תסכול, לשאת אכזבה, להתמודד עם משברים ומעברים ולהחזיק שכבות חיים שונות בעידן הפוסט־מודרני", מוסיפה תמי כהן ארואטי, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ועובדת סוציאלית במרכז בריאות הנפש רמת חן של הכללית, "כמו
כן, אומנם אנחנו זקוקים לאחר כצורך בראשיתי וראשוני, אבל אנחנו גם זקוקים להתפתחות ולמעבר לנפרדות. בעבר אנשים היו עסוקים פחות בעצמאות, הייתה פחות שאיפה לנפרדות, ואילו היום יש שאיפה אליה. גם זה משפיע על הקושי למצוא בן זוג. היום, יותר מאשר בעבר, אנו גם מתקשים להסכים שהאחר הוא אחר, כלומר שהוא מלא ושלם בלעדיי. זה גם קשור לקושי שלנו כבני אדם לשאת מורכבות. יש לנו נטייה מיידית לוותר, להרפות, לקבל טוב יותר. היום יש רצון לדברים מהירים יותר וללא מאמץ".
 
גם כהן ארואטי מציינת את השפעת הרשתות החברתיות על הזוגיות בימינו. "המציאות המדומיינת, שפעמים רבות נתמכת בווירטואליות של הרשתות
החברתיות, דוחפת אותנו לעבר פנטזיה שאני יכולה להשיג טוב יותר, מתאים יותר", היא טוענת. "זאת אומרת, פשוט להניח את מה שקיים בצד, כלומר את בן הזוג הנוכחי או מישהו שאתמול התחלת לצאת איתו, ולקבל חדש. חסרה ההבנה שאם בעתיד אתקל באיזשהו קושי הקשור בזוגיות, הוא יהיה בעוצמה גבוהה יותר והכוחות אולי יהיו דלים יותר ויהיה לי קשה עוד יותר. בגלל אי ההבנה הזאת אני נניח, מתגרש, ואז מתגרש עוד פעם".

עד כמה סוגיית הזוגיות מעסיקה אנשים?
"למצוא זוגיות ולקיים אותה זאת שאיפה אוניברסלית. אנשים רוצים מאוד להיות בזוגיות. אי הימצאות במערכת זוגית גורמת בסופו של דבר לתחושת בדידות עמוקה, להיעדר משמעות, למצוקה נפשית, לחוויה של חוסר סיפוק. בסופו של דבר, השפע המדומה גורם לאדם להרגיש שהוא יכול להשיג טוב יותר, מהר יותר ובלי לחוות תסכול, אבל בסופו של דבר הוא נשאר בודד ומתוסכל. זוגיות היא מורכבת מאוד, דיאלקטית, ועיקרה הוא במציאת איזון מותאם. אבל לא די במציאת איזון. יש אתגר נוסף - לשמר את האיזון, לטפח אותו ולקיים אותו לאורך זמן, בעת שחלים שינויים בתדירות גבוהה בעולם, תמורות חברתיות ושפע של פיתויים".

נשמע מסובך.
"ברגע שאדם מחובר מספיק לעצמו, מכיר את עצמו ואת המגבלות שלו, וגם לא חושש לחשוף אותן ולא פוחד להעמיד את הצרכים שלו מול האחר, יש סיכוי שימצא לעצמו זוגיות. כמו כן, ברגע שהוא מסכים לקבל חולשות שונות אצל בן הזוג שלו, גם הפיתויים והשפע המסחרר מסביב נעשים מושכים פחות. זהו בעצם הוויתור על המושלם וההבנה שמה שיש לי זה השלם".