החיים ללא ילדים: "תופעת האלהורות מתרחבת מאוד בעשורים האחרונים, בעיקר במדינות מערביות ומתועשות", מספרת ד"ר נורית דורון-בר, פסיכולוגית קלינית שחקרה לאחרונה את הנושא במסגרת הדוקטורט באוניברסיטת בר אילן. "הורות כבר לא נתפסת כדרישה חברתית הכרחית שאי אפשר להימנע ממנה. ילדים כבר לא נחשבים לערובה בלעדית לאושר והצלחה ולמימוש עצמי, אלא כדבר שאפשר לבחור אם אני רוצה ואם זה מתאים לי". 

לדבריה, מספר הזוגות והאנשים ללא ילדים בעולם עלה באופן משמעותי בעשורים האחרונים, "ואילו בארץ, הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2018 מראים שבערך 18% מכלל משקי הבית בישראל הם זוגות ללא ילדים, אבל אי אפשר לדעת אם זה מבחירה, מאילוץ, או אולי הם ירצו ילדים בשלב יותר מאוחר בחיים", היא אומרת ומוסיפה: "בנתון הזה גם לא נכללים אנשים שלא נמצאים בזוגיות, ולכן ייתכן כי המספר במציאות הוא שונה. מחקרים שנעשו בעולם בזמן האחרון צופים כי עד שנת 2030 בערך 25% מהזוגות או מהאנשים שלא בזוגיות יהיו אלהורים".

"ילדים? מעולם לא רציתי ולעולם לא ארצה. על הבחירה באלהורות" - זהו שמו של המחקר של דורון-בר. "אלהורות", היא מבהירה, "זאת החלטה שאדם מקבל על עצמו בכל מיני שלבים בחייו, או שלאורך חייו הוא מתבשל עם ההחלטה שאינו רוצה להיות הורה. זו החלטה שהוא מקבל מבחירה ומרצון חופשי ולא קשורה לנסיבות או לאילוצים".

למה החלטת לחקור דווקא את הנושא הזה?
"שמתי לב שבשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מגיעים אליי כדי להתייעץ לגבי הרצון או אי-הרצון בילדים. מתלבטים אם הם יכולים לקבל החלטה כזאת לא פשוטה. חלק מהאנשים הגיעו אליי כשכבר קיבלו את ההחלטה, אבל היו צריכים עזרה כדי להתמודד עם המשמעויות וההשלכות שלה גם כלפי משפחותיהם וגם כלפי החברה. עבור חלק מהאנשים זו החלטה שמאוד קשה לקבל, והם מתלבטים לאורך שנים. לכן הרגשתי שזה נושא שאני רוצה לבחון ולחקור". 

דורון-בר ממשיכה ומספרת: "לפני שהתחלתי את המחקר, המנחה שלי, פרופ' רחל לוי-שיף, הציעה לי להיפגש עם אנשים שלא רוצים ילדים ולשמוע על הבחירה שלהם כדי להבין מהם כיווני המחקר שלי. נפגשתי ושמעתי מהם על הנסיבות והתהליכים שעברו עד שהגיעו להבנה כי אינם רוצים להיות הורים".

עוד שיתפה בתובנותיה: "לאלהורות יש כמה 'מסלולים' וסיבות מגוונות, כגון החשש לאבד את תחושת החופש והעצמאות, חוסר יצר להורות, אי-רצון באחריות הכרוכה בהורות, אי-רצון להביא ילדים לעולם כזה שבו אנחנו חיים, אי-רצון להעביר את הגנים הלאה, רצון למצוא דרכים אחרות למימוש עצמי חוץ מהורות, העלות הכלכלית הגבוהה הכרוכה בגידול ילדים, וגם חשש שמא לא יהיו הורים מספיק טובים. חלק גם אמרו שהבחירה באלהורות קשורה לקשרים מוקדמים שחוו בילדות ולחוויות ילדות. היו שדיברו על חשש לשחזר את הילדות ועל זיכרונות ילדות שיצרו אנטי להורות". 

הכל קשור בחוויות הילדות?
כפסיכולוגית קלינית, החיבור בין העבר להווה מאוד סקרן אותה. דורון-בר הבינה שבמחקרה היא בעצם רוצה להתמקד בסוגיה זו ולבדוק מקרוב אם ליחסים עם הדמויות הראשונות, דהיינו ההורים, ולחוויות שהאדם חווה בילדותו יש באמת השפעה על הבחירה באלהורות. זו הייתה שאלת המחקר שלה. "נפגשתי במשך חודשים ארוכים עם עשרות גברים ונשים שלא רוצים ילדים", היא מספרת. "במקביל גם העברתי שאלונים לאנשים שיש להם ילדים, כדי לבחון אם יש הבדלים בין חוויות הילדות של הורים לבין חוויות הילדות של אלה שבחרו באלהורות".

לאילו ממצאים הגעת?
"פעמים רבות, דרך הורות אנשים דווקא מצליחים לתקן חוויות ילדות פחות מיטיבות. לעומת זאת, אצל אחרים, החוויות האלה, יחד עם מרכיבי אישיות מסוימים, גורמות לכך שהדחף לתיקון הוא פחות דומיננטי ופחות ניתן למימוש, לעומת הצורך בעצמאות ובחופש. שוב ושוב שמעתי מהמרואיינים חוויות מאוד מסוימות שאותן קישרו לבחירה באלהורות. רבים תיארו חוויות שקשורות לתפקידים שהם נדרשו לקחת על עצמם במשפחה בילדותם. למשל, לעשות קניות, לעזור לאחים בשיעורי הבית, לרחוץ ולהאכיל את האחים. לפעמים גם לעזור בפרנסת המשפחה או להתערב בקונפליקטים בין ההורים. לפעמים הם תיארו תחושה כאילו הם גידלו את האחים או היו ההורים של הוריהם". 

דורון-בר מבהירה ואומרת: "תוצאות המחקר מראות שמה שבעצם משמעותי בקשר לילדות יותר מהחוויה האובייקטיבית שהאדם עבר - זו הפרשנות הסובייקטיבית שהאדם נותן לחוויה. האופן שבו הוא תופס את החוויה, הרגשות שהיא עוררה אצלו והאופן שבו, לתחושתו, היא השפיעה על ילדותו".

למה את מתכוונת?
"למשל, יכול להיות ששתינו עברנו חוויות ילדות דומות מאוד, חלקן לא פשוטות אולי, אבל אני לא ארצה להיות אמא ואת כן. מה שמשמעותי זה איך אני מרגישה עם התפקידים ההוריים שהיו לי בילדות. אם אני מרגישה כעס, עצב או תסכול, או שאפילו תחושה שפספסתי את הילדות שלי - אז יכולה להיות לרגשות האלה השפעה על אי-הרצון בילדים. התחושה שנוצרת היא שהקרבתי מספיק, ויותר אני לא רוצה להקריב כאדם בוגר בחיים שלי".

"מצד שני", מוסיפה דורון-בר, "אם אני חיה בשלום ובהשלמה יחסית עם מה שנדרשתי לעשות בילדותי, אם התפקידים האלה נתנו לי תחושה של סיפוק, ואולי גם הרגשתי שהתפתחתי בזכות התפקידים האלה וזכיתי להערכה - אז יש סיכוי שהורות תיראה עבורי כתפקיד טבעי ומובן מאליו. חוויות הילדות במקרה הזה דווקא יכולות להעלות את תחושת הביטחון והמסוגלות העצמית סביב הורות. כלומר, את אותן משימות שהטילו עליי בילדות אפשר לפרש בבגרות באופן שונה. המחקר שלי הוא מחקר חלוץ בתחום שנעשה בארץ. את הממצאים שמצאתי כדאי להמשיך ולחקור, על מנת שניתן יהיה לפתח ולהעמיק עוד את הקשרים הללו". 

חברה לא סלחנית
דורון-בר מציינת שבמדינת ישראל, שמאוד מעודדת ילודה ומאוד משקיעה בטיפולי פריון, להיות אלהורי זה לא פשוט בכלל. "רבים מהאנשים ששוחחתי עמם מרגישים גישה מאוד ביקורתית כלפיהם מצד החברה", היא אומרת. "המחקר מראה שהדעות הקדומות על אנשים שלא רוצים ילדים הן משמעותיות. הם נתפסים כאנוכיים, כחומריים, כלא בשלים, כשונאי ילדים (וזה לא נכון!), כלא מפותחים, כמחפשי הנאות. הנשים נתפסות כנשים לא אמיתיות, כי המחשבה היא שאת לא אישה עד שאת אמא. גם היחסים בתוך המשפחה עלולים להיות מורכבים. להוריהם מאוד קשה לחשוב שלא יהיו להם נכדים מילדיהם. אבל הבנתי שכבר יותר ויותר הורים מסוגלים להבין את הבחירה של ילדיהם, לתמוך בה וללוות את הילד שלהם באשר הוא".

משתתפי המחקר היו בני 64-21, בחלוקה כמעט שווה בין גברים לנשים. "אצל אנשים שפגשתי לא שמעתי צער על ההחלטה שלהם", אומרת דורון-בר. "הם לא ביטאו צער, אלא שביעות רצון גדולה מחייהם. הם לא חשבו שאם היו חוזרים אחורה, היו משנים את החלטתם. לא פגשתי כאלה שהתחרטו, אבל כן קראתי מחקרים שדיברו על חרטה. רבים מהאלהורים גם סיפרו לי שהם מאוד אוהבים ילדים. חלקם אף עובדים עם ילדים, מטפלים בילדים, אבל הם נהנים מכך שיכולים להחזיר את הילדים להוריהם בסוף היום. כלומר, אי-הרצון להיות הורה לרוב אינו מבטא דחייה שלך מילד באופן כללי, אלא אי-רצון בהורות כחלק מהיומיום בחיים שלך".  

בנוסף לאנשים שציינו כי אינם מתחרטים על ההחלטה להיות אלהורים, דורון-בר מספרת כי במהלך המחקר גם נתקלה בכמה אנשים ששינו את דעתם. "החלטות כאלה יכולות להשתנות, אבל מצד שני, היו כאלה שאמרו לי שכבר מגיל 5 הם ידעו שלא ירצו ילדים. שאי-הרצון להיות הורה זה חלק בלתי נפרד מהזהות שלהם. כמו כן, מרבית המחקרים שנעשו בעולם מצאו שאנשים שלא רוצים ילדים הם פחות קונפורמיסטים באישיות שלהם, פחות הולכים בתלם, פחות מסגרתיים, ודווקא במחקר שלי לא מצאתי את הנתון הזה. לפי המחקר שלי, אלהורות אינה נובעת ממרדנות או מאיזה רצון ללכת נגד הנורמה או נגד הזרם. ממש מעטים אמרו שזה המניע שלהם. זה מחזק את התחושה שאלהורות זה לא נגד משהו, אלא בעד עצמי". 

חתול במקום ילד
ממצא מעניין נוסף שדורון-בר מצאה במחקרה הוא הקשר בין אנשים שלא רוצים ילדים לבין חתולים. "מצאתי שאנשים רבים שאין להם ילדים, מגדלים חתולים", היא מספרת. "לפעמים הייתי מגיעה קרוב לבית ומזהה אותו על פי החתולים. חלק ניכר מהם גם מגדלים חתולי רחוב, ביניהם גם חתולים נכים שהם מטפלים בהם. יש לאלהורים אלה צורך לטפל ולתת, אבל הם מעדיפים לקחת אחריות על בעל חיים ולא על תינוק".