מבצע "מגן וחץ" מחזיר אלפי ילדים לממדים ולמרחבים המוגנים באיזור הדרום והורי שאר הארץ צופים בדאגה וחוששים מזליגה לאור האיומים מהרצועה. זהו מצב של ציפייה דרוכה לדבר מה שאולי יקרה. מצב זה אולי מוכר מאוד לילדי עוטף עזה ותושבי הדרום, אבל דווקא זמן ההמתנה יכול לעורר חרדה לא פחות מאשר התמודדות עם אירוע של סכנה ממשית.
הילדים קולטים הכל, מאיתנו, ומכלי המדיה שהם שומעים ורואים בארץ ובחוץ. אולם הם לא בהכרח מבינים. גם אם אינם מגיבים לנשמע באופן אקטיבי, הם שומעים את הרדיו, רואים ברשתות החברתיות, בחדשות מההורים ושומעים שיחות המבוגרים סביבם. הם קולטים את הטון, את הדאגה והלחץ ומבינים שיש מצב שאינם בהכרח מבינים. המתח משפיע גם על הקטנטנים - אפילו פעוטות בני שנתיים-שלוש קולטים את הסטרס בו נמצאים הוריהם ומאמצים אותו, הדבר עלול לגרום להם להתנהגות חרדתית יותר, תלותית יותר, עצמאית פחות מהרגיל.
הורים רבים תוהים האם כדאי לשתף את הילדים במצב הביטחוני, וכיצד לעשות זאת באופן שלא יכניס בילדים פחד ודאגות מיותרות. לפי דר' לירון און, פסיכולוג חינוכי מומחה ומרצה באקדמית להוראה גורדון, המצב הנוכחי מתפרש אצל הילד, (ובעיקר ילדים צעירים) בהתאם לאופן בו ההורה מקבל אותו, ומפרש אותו לילד - כיוון שהילדים בוחנים את ההורים המהווים עבורם סיסמוגרף למצב.
מרבית הילדים סתגלניים מאוד, ובעלי יכולות גבוהות לבצע נתק רגשי מהמצב. למרות שינוי סדר היום והורים שאולי נאלצו להישאר בבית ולא ללכת לעבודה, הם יכולים לחוות את היום כיום חופשי באמצע השנה, ולהנות מקרבת ההורים ביום שיהווה עבורם סוג של שבירת שגרה מרעננת אפילו.
אולם, הורים חרדים ישפיעו לרעה על מצבם הנפשי של הילדים - במיוחד אם ההורה החרד נאלץ ללכת לעבודה והוא מודאג לגורלו של הילד שיישאר בבית ויתמודד עם אזעקות לבד. הורה השרוי בחרדה בעת הנוכחית, עלול לעורר בילד חרדה ותחושת חוסר אונים. יש להבין כי חרדה היא מצב תודעתי פעיל. האדם החרד מצוי בעמדת קצה ומחפש שליטה ולכן אנשים החווים חרדות יסרקו את התקשורת ויאספו סיבות וגורמים מעוררי חרדה, על מנת להשיג חווית שליטה באי הודאות גם אם בפועל המידע מעצים את החרדה ומחזק אותה.
ניתן להפחית את תחושת החרדה באמצעות העצמת תחושת השליטה והוודאות וגם באמצעות יצירת הסחות. הורים וילדים כאחד יכולים לדאוג להסחת דעת והעצמת ודאות באמצעות חיבור עם פעילויות שגרתיות. כך, למשל, הם יכולים לסייע לילדים להכין את שיעורי הבית, להפנות אותם לשחק במחשב, להכין איתם ארוחת בוקר משותפת, ליזום מפגשים של חברים בבתים ועוד. הילדים יכולים להיעזר גם בגורמי תמיכה מקרוב כמו חברים אם ניתן או מרחוק באמצעות הזום, שדווקא התחזקו בעקבות שנת הקורונה ויצרו מערכת, הערוכה יותר למצבי חירום ברמה הלאומית.
ההורה נדרש להקפיד ולשמור על איזון בין מתן מידע והימנעות ממידע. עליו להסביר את המצב כמיטב יכולת הבנתו של הילד ולחבר את הילד למשאבי התמיכה העתידיים שלו. כדאי להמנע מלהגיד "הכל בסדר, אין מה לדאוג", כי הילדים קולטים ומבינים ואין טעם לבטל את תחושת הבטן שלהם. המתקת המציאות היא למעשה הטעיה ובלבול כך שבפעם הבאה ייטה לפקפק בפרשנות שהוא מעניק למסרים מבחוץ.
מאוד חשוב להורה למתן את צריכת התקשורת אשר פועלת בניגוד לכל הגיון פסיכולוגי ומגבירה את החרדה הציבורית בשל פרסום האיומים המדויקים של גורמי הטרור וספירת השניות עד למועד פקיעתו של כל איום. כל אלה יסייעו לילדים לעבור את התקופה הנוכחית, ובתקווה שתהיה זו קצרה במיוחד, באופן רגוע יחסית.