למה לשאול? כי מה שעובר בראשם של ילדים צעירים (עד אמצע יסודי בערך) לא דומה למה שעובר לי, לכם ולמבוגרים אחרים בראש. ילדים לא שמעו על רון ארד ולא על טייסי יום כיפור שהיו שבויים בסוריה ובמצרים. אין להם ידע קודם על אכזריותם של שובים וחוטפים. לכן, כשתשאלו אותם למה הם מתכוונים הם יענו לכם כמו שענתה מעיין (שם בדוי) מניר עם כשאמא שלה שאלה אותה “למה את מתכוונת נעדרת, מעייני?”, והילדה ענתה “אם אני אלך לכם לאיבוד ולא תמצאו אותי”.
ילדים, במענה לשאלה שלכם, ייקחו אתכם לעולמם. הם יגידו מה שהם יודעים מתוך ידע וקוגניציה של ילדים צעירים. הם לא חושבים כמונו. הם פוחדים או נבהלים כמונו, אבל לא יודעים את מהות הסבל שעומד מאחורי המילים האלה. לשאלה של ילדה “אם אלך לכם לאיבוד” אתם ודאי מבינים שאפשר לענות באופן שונה, רך, כללי יותר מאשר מה שעבר לכם בראש. אז תשאלו לפני שתענו.
חצי אמת? יכול להיות, אבל תפקידנו הוא לא רק להגיד את האמת, אלא להגיד אותה כך שתאפשר לילדים להמשיך לנשום, לחזור לישון בלילה, ולעבור עוד יום ועוד יום.
התרעות פיקוד העורף