אני אם לשישה ילדים, ובן הזקונים שלי הוא בן שלוש וחצי. לצערי, הילד הקטן הזה מתנהג כמו המפקד של הבית. הוא עקשן ובאותה הנשימה מאוד עצמאי. בכל פעם שנופל לו משהו הוא אומר: “את תרימי”, ואם אני לא מרימה, הוא צועק ומשתולל. בבוקר הוא רוצה לאכול כמו אחיו הגדולים ומסרב לתת לי לעזור לו להתלבש לבד. מה דעתך?

“את אמא לילד מקסים, חזק וחכם, אבל הוא גדל מתוך ידיעה שכל מה שהוא רוצה אנשים עושים בשבילו. הוא בן זקונים במשפחה של שישה ילדים ומקבל כל מה שהוא רוצה מכם ומהאחים שלו. מה שצריך להשתנות זה איך את מרגישה סביב העניין הזה, וזה לא פשוט. אני רוצה שתתייחסי למה שהוא אמר ולא לאיך שהדברים נאמרו. זאת אומרת שאם הוא צועק לך 'תרימי את', תגידי לו שאת לא זרקת את זה, ולכן לא תרימי. גם אם הוא יצרח, תזוזי מהאזור עד שהוא ירים לבד את מה שנפל לו.

"אם את אומרת לו שאת לא מרימה את מה שנפל לו, אבל אחרי שהוא בוכה ומשתולל את אוספת את זה, את מאבדת את הכבוד שלך. את לא יכולה להגיד 'הילד לא סופר אותי', אם את לא סופרת את עצמך. הילד חייב לראות מולו אמא עם עמוד שדרה שעומדת מאחורי המילים שלה, אמא שאפשר לסמוך עליה. יכול להיות שתבחרי דווקא כן להרים את מה שנפל לו בלי להגיע למצב של מריבה - בשורה התחתונה, הכל מתחיל ונגמר ברצונות שלך".

בתי בת ה־11 קיבלה מחזור לפני כמה שבועות, ומאז היא מאוד מפחדת. מצב הרוח שלה השתנה, היא מתקשה להתמודד עם השינוי ונכנסה להיסטריה, ובנוסף, האחים הגדולים שלה מקניטים אותה בכל הזדמנות. איך אוכל לסייע לה להתמודד עם השינוי?
"חינוך מיני מתחיל מגיל שנתיים. זה לא צריך להיות קשור לפין, פות או וסת, אלא יותר לידיעה שהגוף שלהם הוא ברשותם, ושאף אדם לא יכול לגעת בהם אם הם לא רוצים. ככל שהם מתקרבים לגיל ההתבגרות, חשוב להתייחס לנושא ברמה המתאימה להם. הרי יש בנות שרואות את הדם וחושבות שהן נחתכו ונפצעו שם. זה מאוד מפחיד. ה'לדעת' יכול להביך, אבל ה'לא לדעת' יכול להפחיד. אם את לא מסוגלת לנהל איתה שיחה על הנושא, תוכלי להיכנס לחנות ספרים ולרכוש ספר ייעודי המתאים למצב. אני ממליצה לבדוק לפני את התכנים בספר כדי לדעת אם הם מתכתבים עם סולם הערכים שלכם.

"בו בזמן כדאי שתשאירי לה פתח לניהול שיחה איתך על זה בהמשך, ותדגישי בפניה שזה נושא חשוב לדבר עליו בין אמא לבת. הילדה צריכה להבין שמה שהיא רואה זה לא ממש דם. הרחם שלה מנקה את עצמו מרקמות באופן טבעי, ומדובר בתהליך בריא ומצוין שלא מתרחש כל יום. חשוב שהיא תיערך לזה גם כשהיא בבית הספר ותדע להשתמש בתחבושות ובטמפונים. מעבר לזה, לדעתי זו טעות שאת לא משתפת את האחים הגדולים שלה. הרי אין סיבה שהיא תמשיך להתמודד עם ההקנטות שלהם. תגידי להם שהיא קיבלה מחזור ושלא יציקו לה".

בני בן השש וחצי נכנס לאחרונה לכיתה א’, ואני מאוד מודאגת: הוא ילד מאוד רגיש, נעלב בקלות, בוכה מתסכול ולא משתלב חברתית. האם יש דברים שאני יכולה לעשות כדי לסייע לו להצליח למצוא את עצמו בכיתה?
“לא משנה כמה טיפים תיתני לו שיגרמו לו להשתלב יותר טוב בחברת הילדים בכיתה, זה לא באמת ישנה את מצבו. הוא יצליח להשתנות רק בזכות נסיבות חייו. כשהוא בוכה בבית איתך ועם האחים שלו, הוא מקבל שיחת הפקת לקחים, את מתעניינת בו ומנסה לגרום לו להפסיק לבכות, אבל בבית הספר הוא יבין שהוא חייב להתנהג אחרת. הוא יסתכל על המצב בצורה שונה כי הוא יקבל מחבריו לספסל הלימודים את התגובות האותנטיות של החיים. לא תהיה לו ברירה. הצורך הפסיכולוגי בהשתייכות יהיה חזק ממנו, ואת לא תהיי סביבו כל הזמן כדי להכיל את הרגישות הרבה שאיתה הוא מתמודד. אם תמשיכי לדאוג ממה שעלול לקרות, לא תצליחי לקדם את הילד לשום מקום ותשאירי אותו עטוף בצמר גפן.

"כשאת לוקחת אותו לבית הספר מחר, תחבקי אותו חזק ותגידי לו שאת סומכת עליו, מאמינה בו. תגידי לו שאת יודעת בכל לבך שהוא יצליח להסתדר לבד. כדי שהוא ילמד להתגבר על הרגישות שלו תהיי חייבת ללמוד לשחרר אותו”.