“את אמא לילד מקסים, חזק וחכם, אבל הוא גדל מתוך ידיעה שכל מה שהוא רוצה אנשים עושים בשבילו. הוא בן זקונים במשפחה של שישה ילדים ומקבל כל מה שהוא רוצה מכם ומהאחים שלו. מה שצריך להשתנות זה איך את מרגישה סביב העניין הזה, וזה לא פשוט. אני רוצה שתתייחסי למה שהוא אמר ולא לאיך שהדברים נאמרו. זאת אומרת שאם הוא צועק לך 'תרימי את', תגידי לו שאת לא זרקת את זה, ולכן לא תרימי. גם אם הוא יצרח, תזוזי מהאזור עד שהוא ירים לבד את מה שנפל לו.
"אם את אומרת לו שאת לא מרימה את מה שנפל לו, אבל אחרי שהוא בוכה ומשתולל את אוספת את זה, את מאבדת את הכבוד שלך. את לא יכולה להגיד 'הילד לא סופר אותי', אם את לא סופרת את עצמך. הילד חייב לראות מולו אמא עם עמוד שדרה שעומדת מאחורי המילים שלה, אמא שאפשר לסמוך עליה. יכול להיות שתבחרי דווקא כן להרים את מה שנפל לו בלי להגיע למצב של מריבה - בשורה התחתונה, הכל מתחיל ונגמר ברצונות שלך".
"בו בזמן כדאי שתשאירי לה פתח לניהול שיחה איתך על זה בהמשך, ותדגישי בפניה שזה נושא חשוב לדבר עליו בין אמא לבת. הילדה צריכה להבין שמה שהיא רואה זה לא ממש דם. הרחם שלה מנקה את עצמו מרקמות באופן טבעי, ומדובר בתהליך בריא ומצוין שלא מתרחש כל יום. חשוב שהיא תיערך לזה גם כשהיא בבית הספר ותדע להשתמש בתחבושות ובטמפונים. מעבר לזה, לדעתי זו טעות שאת לא משתפת את האחים הגדולים שלה. הרי אין סיבה שהיא תמשיך להתמודד עם ההקנטות שלהם. תגידי להם שהיא קיבלה מחזור ושלא יציקו לה".
"כשאת לוקחת אותו לבית הספר מחר, תחבקי אותו חזק ותגידי לו שאת סומכת עליו, מאמינה בו. תגידי לו שאת יודעת בכל לבך שהוא יצליח להסתדר לבד. כדי שהוא ילמד להתגבר על הרגישות שלו תהיי חייבת ללמוד לשחרר אותו”.
התרעות פיקוד העורף