“מי שמסכן את הילדים שלנו הם לא זרים. לצערנו, בדרך כלל מי שתוקף ילדות וילדים אלה אנשים המוכרים להם. כך שבעצם את מלמדת אותה לחשוד בבני אדם, ואי אפשר לעשות זאת בלי להפחיד אותה קצת. אפשר להגיד: ‘תקשיבי, היום את נחשפת יותר לעולם ואני רוצה שתדעי שבעולם הזה יש המון אנשים טובים, אבל יש גם אנשים רעים. הם ירצו לקחת לך דברים מהתיק, ירצו לחבק אותך ואת לא תרצי. אני רוצה שתדעי שלא כל מבוגר שבא אלייך ופונה אלייך הוא חבר שלך’. תעשי את השיחה הזאת יום־יומיים אחרי שהיא הלכה לכיתה א’, זאת ההתחלה. לעתים יש מצב שאנחנו לא יכולים להגן על הילד שלנו מהפגיעה הראשונה, אבל אני רוצה אחרי זה שהוא יבוא ויגיד לי. מתי היא תבוא ותגיד? כשיהיה בבית שיח מאוד פתוח. כשאת תשתפי אותה במה שקורה בעולמך, היא באופן אוטומטי תלמד לשתף אותך במה שקורה בעולמה. ככה זה עובד”.
“אני לא כל כך מאמינה לה. לפעמים ילדים אומרים משהו מתוך כעס, הם מדברים הרבה פעמים בהכללות. בדרך כלל ילדים אומרים את זה כהצהרה ילדותית, אבל אני אומרת לך: את יכולה לפטור את זה כשטות, במיוחד כאשר את אומרת שיש רגעים של חיבה כי היא שוכחת להעמיד פנים. אנחנו אמורים לא לעשות מזה עניין. אני חושבת שאם יש איזשהו שיח סביב ‘את לא אוהבת את סבתא’, הוא חייב להיכחד. כל דבר שאנחנו מדברים עליו ומזכירים אותו או מעירים עליו, הילדה לא תפסיק את הדיון על זה. לכן אני רוצה להוריד אותו לרמה קטנה ורגילה, במיוחד כשאני גם יוצאת מנקודת הנחה שיכול להיות שזה לא באמת יושב על משהו אמיתי. עובדה, יש זליגות חיבה כמו שאת אומרת”.
התרעות פיקוד העורף