יחסיהם של זוג הורים שאני מכירה מקרוב עלו על שרטון בזמן האחרון. לכן נוצר מצב שהם גרים ביחד באותו בית עם ילדיהם, אך התקשורת ביניהם כבר לא של זוג נשוי. נוסף על כך, אחד מילדיהם מאוד קשור לאב המשפחה, ובמידה שהזוג יתגרש יבחר הילד בצד של אביו, מהלך שעלול להעיב על הקשר בין האם לילד. מה יקרה אם השניים יתגרשו? כיצד יתמודד הילד עם היעדרו החלקי של אביו אליו הוא מחובר מאוד?
“אם הזוג מתגרש, הילד לבסוף יצטרך להתרגל לחייו החדשים. אסור לנו לשכוח שאנחנו קובעים את חייהם של הילדים, ומוציאים מידם החלטות כמו להתחתן, להתגרש, לעבור דירה, לעשות רילוקיישן, לריב או להתמודד עם שבר כלכלי".

"אנו מסירים מסדר יומם החלטות של אנשים בוגרים, וזה מאלץ אותם ללמוד לחיות בתוך תוצאות ההחלטות שלנו. בהתחלה יכול להיות שהילד יבכה כתוצאה מהגעגועים לאביו, ואם ישקפו לו בכנות שהוא מתגעגע, הוא יתרגל. ילדים מתרגלים למציאות החיים שלהם, ובדרך כלל נוח להם יותר עם הורה כזה או אחר, אך בסיכומו של דבר ההורים קובעים לגביהם. לילד יהיה טוב גם עם אמו, ועם הזמן ילדים לומדים לחיות עם געגוע, אפילו במצבים יותר דרמטיים לפעמים, ולא רק בגירושים. אחד הדברים שחייבים לסמוך עליהם הוא שלילדים יש יכולת להתמודד. לשינויים יש השפעות אך ילדים מתגברים”.
 
אני אם לשני בנים, הגדול בן שש והקטן בן שלוש. שניהם חכמים מאוד, הם רבים מדי פעם, אך הקשר ביניהם טוב והם ישנים יחד באותו חדר. בני הקטן שובב בצורה בלתי רגילה. בעיקר בלילות, כשמגיע הזמן ללכת לישון, הוא משתולל, מזיז את המיטה ומפריע לאחיו. אני ובעלי לא מצליחים להשתלט עליו. כששעת הערב בפתח, אנו מרגישים שהסיוט מתחיל. ככה כל יום מחדש. כיצד מפסיקים את המעגל הזה?
“זאת תופעה מוכרת. הילד הקטן לא נולד לאותה משפחה שהבכור נולד אליה, אלא ילדיכם הבכור הפך אתכם להורים. הוא היה הילד היחיד בבית במשך שלוש שנים עד שנולד אחיו. בנכם הבכור נולד עם מזג נוח ונעים, ולקטן שנולד למשפחה שונה לגמרי לא היה זמן אישי משל עצמו בבית, הוא מראש נולד למצב שבו יש עוד מישהו בבית. לכן הקטן חושב בלבו שאם יש ילד רגוע בבית, הוא אמור להיות ייחודי. ילדים מחפשים איך לייחד את עצמם מעבר לכך שהם נולדים בני אדם שונים עם מזג אחר. בנך הקטן נולד הרבה יותר תוסס ושובב, מתחיל לקבל יחס בזכות השובבות שלו, ואז מבלי משים, לא במודע ולא במזיד הוא ממשיך כך יותר ויותר כי זה מפעיל אתכם".

ילד עושה בלאגן. צילום אילוסטרציה: אינג אימג'ילד עושה בלאגן. צילום אילוסטרציה: אינג אימג'

"ברגע שאתם מעירים לבנכם ומכניסים פנימה כעס, תהיה לכעס עוצמה הרבה יותר גדולה. מצד אחד, הילד חכם, יצירתי ותוסס, אבל מצד שני לוקח את התכונות האלה לכיוון של לגרום לכם לכעוס עליו, כאילו הוא רוצה להוכיח לכם שהוא שובב וזו דרכו להפעיל אתכם. כדי להפיג את ההתנהגויות האלה צריך לעשות משהו שונה. אני ממליצה לך ללכת להדרכת הורים ולהבין איך יוצאים ממאבק כוח שכזה, וזה יהיה מהר כי הוא רק בן שלוש”. 

אני אם לילדה בת שלוש, ובאחרונה החלו לה התקפי זעם קשים שעברו גם ללילות. כשהיא חוזרת מהגן היא מספרת שכיף לה ומחייכת, אך פתאום היא מתחילה לחפש דברים שמעצבנים אותי ומתעקשת לשנות אותם. כשאני לא מסכימה, היא מתחילה לשכב על הרצפה ולצרוח. בכל פעם שזה קורה אני מנסה לחבק אותה חזק ולהגיד לה שאני פה בשבילה, אך היא מרחיקה אותי. לאחר זמן מה היא נרגעת ומבקשת חיבוק, וחוזר חלילה. היא יכולה לקום לפנות בוקר ולבקש חטיף, וכמו במהלך היום היא כועסת כשאינה מקבלת את מבוקשה. מהי הדרך למגר את התקפי הזעם?
“בגן אני מניחה שזה לא קורה לבתך. בואי לא נשכח שמדובר בילדה פעוטה ותמימה שעובדת על אוטומט באופן לא מודע, אך היא הבינה שמה שהיא עושה מביא לה הרבה תשומת לב, אם בצורת יחס, קשר, שיחה או דיבור. בכל פעם קורה משהו אחר שהוא תפאורה שונה כדי לייצר את אותו התקף זעם. כשזה קרה, ענית בכל פעם מחדש באותה רוטינה, ואז היא כבר בתוך הבלגן של עצמה ונרגעת. הזעם הוא קטן ורגעי וגם לא לגמרי אמיתי לדעתי, וזה סוג של התנהגות שלתחושתי מספק לה משהו. כעת היא גם לקחה התנהגות זו ללילה, והיא הולכת ומקצינה את זה. את צריכה להחליט שאת לא קהל להתקפים יותר".

"אם הסברת לה בכל יום למה היא לא תקבל את מה שהיא רוצה, ברגע שאת חוזרת על זה שוב, דעי לך שנפלת בפח, את מחלישה את עצמך. זה נפלא שאת לא מוותרת, אבל זה לא עוזר כי היא גורמת לך לפעול, אם היא ממשיכה עם הפעולה יש כאן סוג של רווח”.