המאזינה שעלתה לשידור בתוכניתה של ד"ר מאיה רוזמן ב-103FM, סיפרה כי היא רכשה זרעי צ'יה אך היא לא בטוחה כיצד להשתמש בהם ולאכול אותם. ד"ר מאיה רוזמן על יתרונותיהם התזונתיים של זרעי הצ'יה.

שמי חנה, רציתי לשאול אותך בקשר לצ'יה. אני קניתי עכשיו, ופתאום לא בטוחה איך להשתמש, כמה, מה התועלת?

למה קנית?
"שאלה טובה, התפתיתי".

לזרעי צ'יה יש הרבה סיבים טובים שעוזרים לפעילות המעיים. כמות מטורפת, 33% והם מתנפחים במעיים ויוצרים מין ג'ל שעוזר לפעילות מעיים תקינה. בנוסף, יש כמות עצומה של סידן ואומגה 3, כפית אחת של זרעי צ'יה נותנת אומגה 3 יותר ממנה של דג סלמון. כל הדברים בצ'יה נתפסים יותר טוב כשהיא טחונה, אבל צריך לטחון באותו רגע, כדי לא לאבד את הערכים התזונתיים. אפשר פשוט לאכול את הצ'יה אחרי שהיא מושרית במשהו, להוסיף ליוגורט, לחכות קצת שיתנפח ולאכול. פעם עשיתי פודינג צ'יה, שמים 3 כפות צ'יה עם ממתיק מלאכותי וכוס חלב שקדים או סויה או מה שרוצים, למשך הלילה במקרר. בבוקר זה ממש פודינג, כי הצ'יה מתנפחת וסופחת את הנוזלים. גם במקרים האלו מקבלים את הערך התזונתי הטוב.
"בניסיון ראשון שמתי את זה בסלט ושמתי לב שזה ספג את כל הרוטב".

כמה זמן חיכית?
"כמה דקות".

יפה, גם טוב במקרה הזה.
"אז זהו אני באמת שמתי לב. היה לי הרגשה שזה קצת נגד עצירות".

נכון.
"איזה כמות לשים ביום"?

אין הגבלה של מקסימום, את יכולה כפית בבוקר, בצהריים ובערב.
"במידה ולא טוחנים"?

לא מאבדים כלום, זה נשמר יותר טוב. אבל נספג טיפה פחות, כמו בשומשום. יש בשומשום הרבה ברזל וסידן אבל אנחנו לא לועסים את זה טוב, לכן חלק גדול יוצא שלם כמו שנכנס. מהטחינה, אחרי שטוחנים את השומשום, כל הערכים יספגו - זה בערך אותו דבר. הצ'יה אחרי שהיא מתנפחת, אנחנו יכולים לעכל אותה יותר בקלות, שומשום לא מתנפח עד כמה שאני זוכרת.
"בכף סידן ליום, מה כמות הסידן?"

כף צ'יה נותנת 62 מ"ג סידן.
"בקטנה".

זה גם, בסוף זה מצטבר.
"מבחינת הכמות היומית".

בכף אחת של ריקוטה יש קצת יותר
"אפשר לשים בתבשיל?"

במה שאת רוצה את יכולה.
"אפשר עוד שאלה קטנה? בקשר לנושא של פחמימות. דיברת בשבוע שעבר בקשר לפרוסות לחם. נגיד אדם בגיל 70-60 כמה פרוסות לחם נחשב לנורמלי, תקין? שלא יהיה יותר מדי".

זה תלוי מה הוא עושה, כמה הוא שורף, בדיקות דם, מה הוא אוכל. אני לא יכולה להגיד לך. הוא יכול לאכול מלא פרוסות לחם וזהו, אין תפו"א, אין פתיתים, אין אורז, אין פירות, אין כלום. אז אני יכולה לסדר תפריט של 8-10 פרוסות. אבל אם לא, אני צריכה להגביל.
"5-4 פרוסות לאישה, לא לגבר. נשכח מארוחת צהריים". 

פירות?
"ממש לא הרבה, מתוקים זה סיפור אחר".

מתוקים זה גם פחמימות.
"אני מדברת על לחם קל".

אז בסדר, את יכולה 6 פרוסות.
"אני לא יודעת אם את זוכרת בזמנו הייתה דיאטת לחם".

אני לא מכירה אבל יש לי מיליון תפריטים עם מלא לחם, זה לא קשור. זה קשור מה עוד את אוכלת.