אני לא אכנס לדיון הפילוסופי־פסיכולוגי שעומד מאחורי זה, אבל חשוב לי להדגיש שהיום, לילד יש התניה להירדמות. הוא מתעורר במהלך אחד ממחזורי השינה שלו וממהר ללכת לישון אצלכם. הילד ממש צריך את הפיזיות שלכם בשביל להרגיש טוב יותר במהלך השינה. לתפיסתי, את ממשיכה להזין את ההתניה וההרגלים שהוא פיתח לעצמו, רק מעצם העובדה שאת באה לחדר השינה שלו אחרי שאת מבקשת ממנו לצאת מחדרך. הילד כבר יודע שתבואי, הוא מחכה בסבלנות, ומרוויח מזה.
רגע לפני הלידה המתקרבת חשוב שתגיעי להחלטה - האם את מציבה גבול, ומלכתחילה מונעת מהילד להיכנס למיטה שלך, או מאפשרת לו לעשות את זה בלב שלם. ככה או ככה יש צורך בקביעת גבולות והרגלים חדשים בבית, שכן אם הרי בעוד כשלושה חודשים תלדי, ורק אז תחליטי להחזיר אותו לחדרו, הילד יחשוב שזה קשור לרך הנולד, וזה ייצר מתח מיותר.
ילדים זקוקים לשינה רציפה של עשר עד 12 שעות בלילה, ולכן אם את מחליטה שהילד ישן בחדרו את צריכה להגיד לו פעם אחת ולתמיד שאתם הגעתם להחלטה שהוא ישן לילה שלם אצלו במיטה, ושאתם סומכים על הכוחות שלו. לתהליך הזה יש כמה שלבים, ולכן, אם אחרי כמה שעות הוא מגיע לחדר שלכם את לוחשת לו ‘לילה טוב, לך חזרה למיטה לישון’, והוא יחזור חזרה לחדרו. יכול להיות שיעשה את זה כמה לילות ברציפות, אבל כשהוא יבין שאת לא תגיעי לחדר שלו הוא יתעורר שוב, אבל הפעם כבר יחזור לישון בלי להגיע לחדר שלך. זכרי, זה לא תלוי בו בכלל, זה תלוי רק בך. תפקידך ואחריותך לייצר לו מצב ותנאים בהם הוא ידע ויבין שאין לו טעם להתעורר”.
התרעות פיקוד העורף