מאז תחילת משבר הקורונה בתי בת ה־9 פתחה באכילה סלקטיבית. כל דבר שאני מכינה לה היא מסרבת לאכול. פעם היא הייתה אוכלת הכל, והיום היא ממש עושה לנו שרירים, וכל ארוחה משפחתית הופכת למלאה בוויכוחים ומריבות סביב עניין האכילה. מה דעתך?

"בתור התחלה אני ממליצה לא לעשות מזה עניין ולהמשיך להגיש לשולחן את מה שהיית מגישה תמיד. את יכולה להגיד לה 'זה מה שיש, מתוקה שלי, תאכלי', והיא תיקח מתוך הדברים שהגשת רק את מה שנראה לה. בו זמנית חשוב לי שתזכירי לעצמך שככל שתגידי לה משפטים בסגנון 'אבל אי אפשר, אבל זה מה שהכנתי, למה את לא אוכלת', ככה הסיכוי שזה יתפתח למריבה והילדה לא תאכל - יהיה גדול יותר. אם הבררנות שלה באוכל הולכת ומחמירה, ההמלצה שלי היא שתפני לקבלת ייעוץ מרופאת המשפחה או מדיאטנית".

אני אב לשני ילדים מקסימים בני 4 ו־8. לצערי, בגלל תקופת הקורונה אני לא יכול לתת להם לפגוש את ההורים שלי, אבל דואג לעשות שיחות וידיאו משותפות כל ערב. הילדים לא ממש משתפים פעולה ומיד חוזרים לענייניהם, וההורים שלי מאוד נעלבים וטוענים שזה לא מכבד אותם. איך אוכל לעזור לילדים שלי לפתח שיחות עם סבא וסבתא?

"ילדים לא יודעים לדבר בטלפון, וזום הוא כמו טלפון. הם אינם יודעים לדבר וירטואלית. הם לא משוחחים, ובטח שלא בגילים האלה. נדיר שילדים בגיל הזה מפתחים שיחה, וצריך לדעת לשאול אותם את השאלות הנכונות. זה לא עניין של כן מכבד או לא מכבד - בשביל שהילדים יהיו בקשב עלינו לעניין אותם. הילדים של היום הם ילדים של אינסטנט, הם צריכים לקבל את הגירויים שלהם מהר מאוד, ואנחנו שומעים את זה גם מהמורות שעובדות כל כך קשה בתקופה האחרונה וצריכות לגייס את כל היצירתיות שלהן והכישורים הטכנולוגיים שלהן סביב הלימודים בזום.

אם סבא וסבתא רוצים שהילדים ידברו איתם קצת יותר בזום, הם יכולים להקריא להם סיפור. להגיד להם: 'ילדים, קניתי ספר חדש. בואו תקשיבו', ואז עושים זום בבית שבו הסבא והסבתא מספרים לנכדים את הסיפור ואפילו מראים להם את התמונות. אם אנחנו רוצים שילדים יקשיבו לנו, אנחנו צריכים לעשות דברים שיגרמו להם לשבת ולהיות בקשב. מעבר לזה, הסבא והסבתא יכולים לשאול אילו תוכניות הילדים רואים בטלוויזיה, לראות פרק או שניים מהתוכניות הללו, ואז לדבר עם הנכדים".

אני אמא לשתי ילדות בנות שנתיים וחצי ו־4, ולפני למעלה משנה העתקנו את מגורינו להולנד. הילדות מדברות עם בני המשפחה בארץ לפחות שעה ביום באמצעות הזום. האם עליי להתייחס לזה כאל זמן מסך עבורן?
"אני עושה דיפרנציאציה בין זמני מסך שונים. אי אפשר לכלול את כל המסכים ביחד. זמן מסך זה המשחקים, סדרות הטלוויזיה שהם אוהבים. זה לא הזום ולא השיחות עם סבתא והדודה, וגם לא השיחה עם הפסיכולוג".

אני אם לתאומים בני שנה ושלושה חודשים שנוטים להטיח את הראש בקיר או ברצפה בכל פעם שהם לא מקבלים את מה שהם רוצים. אנחנו משתדלים להתעלם, אבל מאוד מודאגים מהמצב ומדי פעם כן נותנים להם את מה שהם ביקשו. איך נוכל לעזור להם להפסיק להתנהג בצורה כל כך מסוכנת?

"ההתנהגות שאת מתארת מוכרת לנו, וזה בדרך כלל קורה כשיש פער משמעותי בין מה שהילדים רוצים שיקרה לבין מה שקורה בפועל. אנחנו לא יכולים להתעלם מהילדים, אבל אנחנו יכולים להתעלם מהדרישה שלהם. לצורך העניין, אם הילד רוצה את הסלולר שלך, אבל את לא נותנת לו כי את בדיוק בשיחה עם חברה, את יכולה להגיד לו פעם אחת לא, ואז כשהוא מבקש שוב - להניח עליו יד.

הילדים החכמים שלך למדו מהר מאוד שכשהם רוצים לקבל משהו מאמא, הם יעצימו את התגובה שלהם, ולפעמים גם יקבלו את מה שהם רוצים. את חייבת ללמוד כיצד לייצר הרתעה כך שהם יבינו שלא כדאי להם לעשות את זה שוב. אם את רוצה שהם יסיקו מסקנה שאומרת שאין טעם, את חייבת לעמוד מאחורי המילה שלך - אם את אומרת לא, אז לא. כשאת שמה גבול, את חייבת לעמוד מאחוריו. אם אתם יודעים שאתם לא עומדים בגבול, אל תשימו אותו מראש".

כיצד להתמודד עם בת 9 שמסרבת לאכול | מיכל דליות מייעצת

מאזינים שוחחו עם מיכל על השאלות שמטרידות אותם, ובהן: איך לגרום לילד לשוחח עם הסבים בזום ומדוע תאומים בני שנה מטיחים את ראשם בקיר כשהם לא מקבלים את מבוקשם