אני אם לתאומים - בן ובת, בני 3. לצערי הבת מגלה בריונות כלפי אחיה ומכה אותו ללא הפסקה. היא מושכת לו בשיער, מפריעה לו כשהוא משחק, ולפעמים אפילו הופכת לו את הצלחת כשהוא אוכל. למה לדעתך זה קורה, וכיצד אצליח לייצר תקשורת טובה ביניהם?
"ילדים לא לומדים מדיבורים, להפך, דיבורים מלבים את המשך ההתנהגות. אם את רוצה שהאלימות שלה כלפי אחיה תיכחד את צריכה להודיע לילדה באופן חד־משמעי שאת מפסיקה לדבר על הנושא, ומתחילה לעשות. אחרי השיחה ביניכן, כשאת רואה אותה שוב מתחילה להתנהג באלימות, את לוקחת את הילד, ונכנסת איתו לחדר אחר מבלי לומר מילה. את לא מסתכלת עליה בעיניים, ורצה להיות עם הילד. הילדה שלך הבינה מהר מאוד איך לקבל את היחס שלו היא זקוקה. לצורך העניין, אם הילדה מושכת לאחיה בשיער היא מיד מקבלת תשומת לב מיוחדת, שיחה אישית.

ברגע שהיא עושה משהו לא בסדר היא בולטת, אפשר להגיד שהיא למדה על איזה כפתור ללחוץ בשביל לקבל 'זיקוקים' מההורים שלה, והגיע הזמן שתפסיקו לתת לה גישה לדבר הזה. הילדה רוצה תשומת לב ואתם ממשיכים לתת לה בדיוק את מה שהיא מבקשת למרות שהיא מתנהגת בצורה בריונית. בו בזמן, חשוב שתבררי למה הילד מתנהג בצורה כה פסיבית. תשאלי אותו איך הוא יכול להגן על עצמו, מבלי להשתמש במילה 'תחזיר'. יכול להיות שהוא לא יבין אותך עכשיו, אבל עוד כמה חודשים הוא יבין אותך יותר טוב". 

בעלי היה מאושפז בבית חולים למשך חודש ומאז שהוא חזר הביתה בני בן השנה ושלושה חודשים מאוד מתקשה לתקשר איתו. בהתחלה הוא היה מחפש אותו בבית, אחר כך רואה את התמונות שלו במחשב ומנשק את המסך, ואחרי שאביו חזר הביתה הוא פשוט הפסיק לתקשר איתו כמו פעם. מעבר לזה, הילד הולך אחריי לכל מקום וחזר לישון במיטה שלנו. כיצד אוכל לייצר ביניהם תקשורת מחודשת?
"מדברייך עושה רושם שהילד עבר מעין רגרסיה בעקבות האירוע. זאת אומרת שהוא חושש שתיעלמי לו, ולכן יוצר איתך קשר עין והולך אחרייך לכל מקום. בגיל שלו מאוד קשה להתמודד עם מצבים מסוג זה. שימי לב שבערך שבועיים אחרי שאביו נעדר מהבית הוא התייאש מלחפש אחריו, ולכן עבר להביט בתמונות שלו. את צריכה להבין שהילד כועס על אביו, ואם הוא היה בן 5 הוא אפילו היה אומר לו את זה. הילד שלך מביע את רגשותיו דרך ההתנהגות שלו. הוא מרגיש שאביו נעלם לו מהחיים להרבה מאוד זמן, ולא היה נוכח. לכן הוא מסרב לשחק איתו כמו פעם. בכדי לשפר את התקשורת ביניהם ולהחזיר את הסדר לבית, את צריכה ליזום את תיקון הקשר ביניהם. אם אתם משחקים בכדור את יכולה לקרוא גם לאבא שיגיע לשחק, או לבקש מהאבא שייקח את הילד לראות יחד פרק בסדרת טלוויזיה או שיכינו יחדיו ארוחת ערב. אני רוצה שהוא ישמע ממך שאת נותנת אמון ומכניסה את אביו חזרה ליומיום של הבית".

בני בן ה־10 מתקשה להכין שיעורים בזמן. אנחנו צריכים להעיר לו עשרות פעמים, אבל הוא לא משתף פעולה. הבאתי תלמיד מבוגר יותר שיסייע לו לעשות שיעורים, אבל זה לא עזר. שוחחתי איתו וניסיתי להבין למה הוא מסרב לעשות את שיעורי הבית שלו, אבל לא הגעתי לתשובה ראויה. מה עליי לעשות, והאם שורש הבעיה נמצא דווקא בסמכות ההורית שלי?
"כשאומרים 'סמכות הורית' מתכוונים להרבה יותר מסמכות. זו התחושה שהילד חווה. בכדי שנתעל את התחושה הזו לכדי שיתוף פעולה עלינו להפוך להיות הורים סמכותיים, שכן כאשר ילד רואה שההורים שלו סמכותיים - קל יותר לגייס את שיתוף הפעולה שלו. הורה סמכותי הוא כזה שמבטיח ומקיים, כזה שבטוח בעצמו, כזה שאומר לא, והילד לא יצליח להפוך את זה לכן. הורה סמכותי הוא כזה העומד איתן בדעותיו ולכן הילד יצליח לסמוך עליו. שיעורי בית הם עונש בעיניי. הם לא באמת תורמים ולא מקדמים את הילדים - אבל אין מנוס וצריך לעשות אותם. אני מניחה ששללתם הפרעות קשב או הפרעה במוטוריקה העדינה, ועכשיו כל מה שנשאר לכם כהורים של הילד הוא לסייע לו לעשות שיעורי בית בזמן. לכן, כדאי שתשנה את הדרך שבה אתה מבקש ממנו לעשות שיעורי בית". 

מתוך תכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב-103FM