עלייך לדבר עם הילדה, לא כאשר היא מייללת כי באותו רגע היא לא קשובה, ולהסביר לה שאת לא רוצה לכעוס עליה יותר כאשר היא מייללת, ולכן מהיום לא תעירי לה על כך יותר. לאחר מכן, כאשר היא תשוב ליילל, תסתכלי עליה, תחייכי אליה, תיגעי בה – אל תתעלמי ממנה - אבל אל תגידי מילה על היללות. תגידי לה לבוא איתך למטבח כדי לשתות מים, תני לה יד, קחי אותה לשטוף פנים. ילדים נרגעים כאשר הם שותים וכאשר הם שוטפים פנים. ברגע שלא תתייחסי ליללות עצמן, אלא רק תעזרי לה להירגע, ותחזרי על כך מספר פעמים ובמשך מספר ימים, הילדה תבין שאין טעם ליילל כי את לא מתייחסת יותר ליללות”.
תחושת הקנאה גם יכולה להיות זרז להתקדמות ולטיפוח רצון להשיג דברים. כאשר הקנאה יוצרת מריבות בין הילדים, ההורים נוטים להתערב. הם לוקחים על עצמם תפקיד של שוטר, שחוקר מה גרם לריב, שמנסה להבין מה קרה, אבל לעולם לא נדע מה באמת קרה – לכל ילד יש את הסיפור שלו כפי שהוא רואה אותו מנקודת מבטו. הורים גם לוקחים על עצמם תפקיד של שופט, שמודיע מי מהילדים צריך לוותר, או אפילו מעניש את שניהם בפסק דין גורף.
הטעות היא שאנחנו מתערבים במריבות של הילדים שלנו ונוקטים עמדה. אני לא רוצה שתתערבי במריבות של הילדים שלך, כי הם יודעים לפתור את הבעיות שלהם בעצמם, גם בלי שההורה יגיע ויפתור עבורם את הבעיה. אחים ואחיות לומדים המון ערכים חשובים להתנהגות שלהם בחברה מתוך האינטראקציה שלהם זה עם זה, אבל כאשר אנחנו מתערבים אנחנו לא מאפשרים להם ללמוד. לכן, יש להסביר לילדים שמעכשיו, כאשר הם יריבו, את לא תתערבי יותר, לא תנסי לברר מה קרה, כי את סומכת עליהם שעם הזמן הם ידעו להסתדר.
כמובן, אם יש אלימות ותוקפנות, את מפרידה ביניהם – אבל את לא מבררת מה קרה. אנחנו לא מרשים לילדים להרביץ, לשרוט ולדחוף זה את זה, ולכן נרחיק אותם זה מזה, אך לא ננקוט עמדה, לא נגונן על אחד ונאשים את השני, לא נברר מי התחיל עם מי. אומנם לא נתעלם מהם, ואם צריך נלטף אותם ונחבק אותם, אך גם נזכיר להם שאנחנו לא מתערבים במריבה. אם לא ננקוט עמדה ולא נתערב, נגרום לכך שהמריבות בין הילדים ירדו בעוצמה ובמינון”.
התרעות פיקוד העורף