"על מנת לעשות זאת, עלייך להתערב. כמובן, כל עוד את לא נמצאת במפגש החברתי עצמו את לא יכולה לעשות דבר, וניתן להאמין שאם הוא יעשה מעשה מוגזם לא בנוכחותך, אז מישהו יעיר לו ואז הוא ילמד. אבל אם את כן נמצאת בסביבה, ואת רואה שהוא עושה מעשה שחוצה איזשהו גבול, אז את צריכה להיכנס לתמונה. ההמלצה שלי היא בראש ובראשונה לנהל איתו שיחה על כך, עוד בטרם הוא נפגש עם חברים, ולהסביר לו שאת יודעת שהוא מאוד אוהב להצחיק את החברים שלו, ואת מאוד שמחה שהוא אהוב ומקובל, אך מדי פעם את רואה שהוא מגזים – הבדיחות שלו כבר לא מצחיקות או שמעשי הקונדס שלו הופכים להיות מעשים לא ראויים, ולכן מתוקף תפקידך כאמא שלו, את רוצה ללמד אותו מתי הוא עובר את הגבול, וכאשר תראי שהוא מבצע מעשה מוגזם את תתערבי ותפסיקי אותו.
"ואכן, מאותו רגע, אם את נמצאת בסביבתו בעת מפגש חברתי, ואת רואה שהוא מתאמץ להצחיק או שמעשה הקונדס שלו הופך למוגזם, את ניגשת אליו ומסבירה לו שזה בדיוק המקום שבו הוא עובר את הגבול, ועליו להפסיק. ההתערבות שלך היא לטובת הילד ולמענו, שכן את לא רוצה להביא אותו למצב שבו הוא עושה מעשים לא ראויים. בשלב זה, הילד עדיין לא מצליח להבין בעצמו את הגבולות האדומים, ולכן את מייצרת אותם עבורו, עד שהוא ידע להבדיל בין מה שראוי לבין מה שלא”.
כעבור 15 שניות הוא יצא בצד השני וראיתי אותו שוב, אבל במהלך השניות הללו שבהן הוא נעלם מעיניי, הבנתי שלילדים שלי יהיו חיים ומציאות שאני לא אהיה נוכחת בהם. בחיים הללו הם ייפלו, ייפצעו, ייפגעו וייעלבו, ואני לא אהיה שם לעזור להם. לכן הדבר היחיד שהורה יכול לעשות למען ילדיו הוא לפתח בהם חוסן פנימי, כך שאם חס וחלילה הם ייפגעו, הם יוכלו לשמור על בריאותם הנפשית וירגישו בנוח לבוא ולספר על כך לאבא ואמא. על מנת לייצר את האמון הזה בינך לבין בתך, אני מאמינה שחשוב מאוד לנהל שיח פתוח לקראת המעבר לבית הספר החדש, וגם בכל שלב עתידי בהתבגרות שלה – שיח פתוח שאינו צבוע בפחדים. פעמים רבות כאשר ילדינו עומדים בפני שינויים, אנחנו רק מלמדים אותם להיזהר, אך חשוב גם ללמד אותם להתרגש, לצפות לשינוי החדש בכיליון עיניים, וליהנות מהדברים שהעתיד יכול לזמן להם”.
התרעות פיקוד העורף