"נכון, יש ילדים רגישים יותר וילדים רגישים פחות, יש ילדים שפורצים לאט יותר ואחרים מאוד מוחצנים וקל להם להשתלב, אבל גם לבנך הרגיש יש עוצמה וכוח להתמודד עם השינוי ולהתרגל לשגרה החדשה. אבל אם לא נסייע לו להוציא את הכוחות שלו לפועל, הוא לא יכיר את הכוחות שיש בו. הייתי ממליצה לך שבפעם הבאה שהוא אומר לך שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר או מתקשה להיפרד, שוחחי איתו ותסבירי לו שאת יודעת שקשה לו, שהוא לא מכיר אף אחד מהחברים לכיתה, שהוא צריך להתרגל, וזה לא פשוט. באופן זה, את נותנת לגיטימציה לרגשות שלו, ומיד לאחר מכן את מעצימה את הכוחות שלו. הייתי ממליצה לך לומר לו שאת כבר יודעת מניסיון שקיים בלבו הכוח להתגבר, וכדאי מאוד גם לתת איזושהי דוגמה של סיטואציה בעבר שבה הוא הצליח להתמודד עם קושי גדול. למשל, אפשר להזכיר לו כמה קשה היה לו להסתגל לגן החדש, ואיך לבסוף הוא הצליח לעשות זאת וליהנות מהמסגרת החדשה, ובדיוק כפי שזה קרה בעבר – כך גם יש לו את היכולת לעשות זאת שוב”.
"עם החזרה לארץ חשוב מאוד שתעזרי לו ליישר קו עם שאר התלמידים ולהשתלב בחברתם. מבחינה פדגוגית, חשוב לוודא שהוא משלים את הפערים שנוצרו בימי ההיעדרות הללו ושהוא קורא את החומר ועושה את מה שנדרש ממנו. מעבר לכך, הייתי ממליצה לך להפוך להיות סוכנת החברות שלו ולייצר עבורו מפגשים חברתיים אחרי הלימודים. הנושא החברתי חשוב בעיניי בשלב זה הרבה יותר מהחומר הנלמד, וחשוב שתדאגי לכך, תבררי אילו ילדים מוצאים חן בעיניו כדי להיפגש ולשחק, ותגרמי למפגש בינו לבין החברים לכיתה לקרות בשעות אחר הצהריים”.
התרעות פיקוד העורף