במהלך החודשים יולי־אוגוסט נאוה שהתה בטנזניה. האסוציאציה הראשונה שעולה אצל רבים כשהם שומעים על טנזניה היא טיול ספארי, ואכן היה טיול בספארי, נוסף לסיורים בכפרים של שבט המסאי ולטיפוס - כמעט עד הפסגה - על הר Meru (המתנשא לגובה של 4,566 מטר). הר, שהמקומיים מציינים שהטיפוס עליו - בקטעים מסוימים - קשה יותר מהטיפוס על הקילימנג'רו (5,895 מטר) שנמצא בסמוך לו. אבל מטרת הנסיעה לא הייתה טיול ספארי אלא התנדבות בבית ספר בכפר קטן בשם הימו, הקרוב לעיר מושי, בירת מחוז קילימנג'רו שבצפון טנזניה.

בית הספר שבו שהינו הוא בית ספר פרטי, ובהשוואה לבתי ספר ציבוריים במדינה הרמה בו גבוהה גם בתכנים הלימודיים וגם בתנאים הפיזיים. אבל בהשוואה לבתי ספר בארץ - כל בית ספר בארץ - בית הספר “שלנו" היה ברמה נמוכה כמעט מכל בחינה. למעט אולי לשליטה באנגלית של המורים והתלמידים. זו הייתה הסיבה שפרויקט ההתנדבות שלנו היה בבית ספר פרטי, שכן מטרת המשלחת הייתה העשרת המורים בתכנים ושיפור מתודולוגיות הוראה.

בבית הספר “שלנו" לומדים כ־600 תלמידים בכיתות א'־ז', ושני גני ילדים. כולם בתלבושת אחידה, שכוללת לא רק חולצה ומכנסיים אלא גם סוודר, בגדי ספורט וגרביים. כל הילדים והילדות מגולחי שיער. והסיבה לכך היא - שוויון. שיער ארוך, צמות או סיכות יעידו על פערים מעמדיים, תספורת אחידה - ולא רק תלבושת אחידה - מבטלת את ההבדל.

מזג האוויר היה טוב מזה שבארץ. במהלך השהות, בחודשים יולי ואוגוסט, שררו כ־25 מעלות ביום, ורוב הילדים לבשו סוודרים (לא פעם עם חורים). כשפשטו אותם במהלך היום, ניכר היה הרזון - בזרועות וברגליים הדקות. פה ושם ניתן היה להבחין בתלמידים שבטנם נפוחה, שמעידה על תת־תזונה.

תמונות מחיי היומיום בבית הספר היסודי בכפר הימו (צילום: נתן ברי, אגודת הסטודנטים, מכללת בית ברל)תמונות מחיי היומיום בבית הספר היסודי בכפר הימו (צילום: נתן ברי, אגודת הסטודנטים, מכללת בית ברל)

אומנם הגענו כדי לסייע בהעשרת המורים בתכנים לימודיים ובמתודולוגיות הוראה, אבל נאוה ניצלה, כתזונאית, את השהות כדי לנסות להבין את הרגלי התזונה המקומית ואולי גם לשפר, ככל שניתן, את התזונה בבית הספר.

תת־תזונה מסוכנת

טנזניה היא אחת המדינות העניות בעולם, אם כי דוח של הבנק העולמי משנת 2019 מציין כי בעשור האחרון חל שיפור בממדי העוני במדינה. למרות זאת, שליש מתושבי המדינה מוגדרים כסובלים מתת־תזונה. השלכות התת־תזונה חמורות במיוחד בקרב ילדים הנמצאים בתקופה של גדילה והתפתחות. ילדים באזורים כפריים סובלים משיעורים גבוהים יותר של תת־תזונה ורעב כרוניים. באזורים מסוימים במדינה ממדי התופעה גבוהים מאוד ומגיעים ל־40% מהילדים.

אדם מוגדר בתת־תזונה במקרים שבהם התזונה אינה מספקת את איכות המזון הנדרש לגוף כמו חלבונים, ויטמינים ומינרלים. בארצות מתפתחות תת־תזונה מלווה לרוב בתת־משקל, שנובע ממיעוט במזון. אולי מפתיע, אבל יש מצבים של תת־תזונה ועודף משקל. התופעה הזו שכיחה בעולם המערבי בעיקר בקרב אוכלוסיות חלשות. אוכלוסיות שצורכות מזון אולטרה־מעובד כמו משקאות מתוקים, חטיפים, מאפים ומוצרי מזון נוספים, שאינם מספקים רכיבים תזונתיים חיוניים אך עתירים בקלוריות שמקורן בסוכר ובשומן.

מה בתפריט?

נחזור לטנזניה ולבית הספר “שלנו". התזונה בטנזניה מבוססת על דגנים: תירס ודורה (סורגום), שורשים עמילניים, קסאווה, המזכיר במראהו בטטה בצבע לבן, וקטניות, בעיקר שעועית.

בבית הספר התפריט היה דל ומצומצם, הן במבחר והן בכמות. התלמידים אכלו כל בוקר דייסת אורז על בסיס מים, שנמזגה לספל פלסטיק. בצהריים, כמעט כל יום מחית תירס Maize (זן תירס שנפוץ באפריקה ופחות מוכר לנו) ושעועית. יום אחד בשבוע מוגש מרק עם מעט ירקות ועוד פחות מכך קטניות.

מחצית מתלמידי בית הספר גרים בפנימייה הסמוכה לו, וארוחת הערב שקיבלו הייתה זהה לארוחת הצהריים. שתי ביצים בחודש מוקצבות לכל תלמיד. הם לא אכלו כמעט פירות, ירקות ודגים, על אף שהיה מבחר שלהם בשווקים המקומיים, ומחיריהם נמוכים. חלב ומוצריו אינם נפוצים ואינם מקובלים כחלק מהתזונה. גיוון הוא אחד מהעקרונות הבסיסיים של תזונה מאוזנת, על מנת לזכות במרב הרכיבים התזונתיים החיוניים כמו חלבונים, ויטמינים ומינרלים.

כך יוצא שמגוון המזונות של הילדים דל, חסר חלבון כמו זה הקיים בבשר, במוצרי חלב ובביצים. כמות הקלוריות היומית כמו גם מקורותיהן לא עומדים בדרישות התזונתיות שלהן זקוקה האוכלוסייה. התוצאות נראות לעין, לא רק בבית הספר ובכפר שבו התנדבנו.

אז מה עושים?

בבית הספר בהימו הדרכנו את מנהלת בית הספר והפנימייה, שאחראית על ההשכלה של התלמידים, כיצד ניתן לשפר את התזונה של מאות התלמידים ששוהים במוסדותיה, בלי להכביד על תקציבה המצומצם. למשל, לגוון בסוגי הקטניות, להוסיף לדייסת האורז מחית בננות שמחירן נמוך. אבוקדו, ירקות ופירות זולים, וניתן בקלות, ללא הכבדה תקציבית או הכנות מיוחדות במטבח, להוסיפם לתפריט. היא הביעה נכונות ליישם את ההמלצות, ויש לקוות שכך יהיה.

אבל כמו שמנהלת בית הספר שלנו מוטרדת מתקציבה המצומצם, כך גם הממשל מתקשה לתת את הפתרונות הנדרשים: שיפור התשתיות ופיתוח החקלאות לצד חלוקת מזונות מועשרים ברכיבים תזונתיים כמו יוד, ברזל, סידן וויטמין A - במיוחד לנשים הרות ולילדים עד גיל 5.
טנזניה התקדמה בהפחתת רעב קיצוני ותת־תזונה: עיכוב בגדילה או תת־תזונה כרונית ירדו מ־34.7% בשנת 2014 ל־31.8% ב־2018. על פי נתונים שפרסמה יוניסף, קרן החירום הבינלאומית לילדים של האו"ם (UNICEF), ההשקעה בתזונה בטנזניה היא בעלת חשיבות עליונה: אם לא יחול שיפור בתזונה עד 2025, העלות למדינה תגיע ל־20 מיליארד דולר. לעומת זאת, שיפור התזונה יכול לייצר למשק בטנזניה 5 מיליארד דולר בקירוב.

מהניסיון הקטן שלנו בבית ספר אחד, בכפר קטן אחד במדינה מוכת רעב, הקרב על שיפור תזונת האוכלוסייה הוא קרב ארוך ומורכב, מעורבים בו הבדלים התנהגותיים ופערים תרבותיים. 