אני אמא לילדה שבקרוב תחגוג יום הולדת 12. בתקופה האחרונה הילדה הפכה להיות גסת רוח ומדברת אליי בצורה לא מכבדת. לפעמים היא אומרת לי משפטים כמו “חבל שאני לא יתומה”, “הלוואי שתעיפו אותי לפנימייה”, וגם מדברת על מערכת היחסים שלי ושל בעלי ומאחלת לנו להתגרש. אני משתדלת לשמור על איפוק, אבל חוץ מלומר לה “תתביישי” כשהיא מדברת אליי ככה אני לא יודעת כיצד להגיב. מה אני יכולה לעשות כדי לשים סוף להתנהגות המעליבה שלה?
“הדבר החשוב ביותר שעלייך להבין כאשר את מתמודדת עם בתך המתבגרת, הוא שאת לא יכולה לגרום לה לדבר אחרת – הפה שלה הוא ברשותה, ולכן כל מה שנשאר לך הוא להחליט כיצד את מגיבה לדברים שהיא אומרת. נשמע שהמילים החצופות שיוצאות לה מהפה הן באמת אמירות מעליבות, ואם את לא רוצה שידברו אלייך כפי שבתך מדברת אלייך, אז את צריכה להתנהג בהתאם ולפעול בהתאם. כרגע, כשאת אומרת לה ‘תתביישי’, את בעצם לא פועלת. במקום להגיד מילים שלא משקפות באמת כמה נעלבת, תתנהגי כמו מישהו שמעליבים אותו. הרבה פעמים הורים הולכים מסביב לדבר עצמו, וההמלצה שלי היא לגדל עמוד שדרה ולהבין: כאשר הילדים מתנהגים בצורה לא ראויה זה צריך לעלות להם באיזשהו מחיר. מאידך, כמובן, אני רוצה שהילדה תדע שהיא אהובה, אבל זה לא סותר. עלייך לשמור על כך שההתנהגות שלך תהיה אמהית ואוהבת, אבל אם היא מדברת אלייך בצורה לא ראויה, אין שום סיבה שלא תפעלי בהתאם. את יכולה להחליט מאותו רגע כיצד את מתנהגת כדי להבהיר לה שההתנהגות שלה לא נעימה לך ואת לא רוצה להיות בסביבה כזאת. זכותך להחליט שאת לא רוצה לבלות עם ילדה שמדברת אלייך ככה, כי זה פוגע בך ומזלזל בך, ולכן את לא מצרפת אותה לבילויים כאלה ואחרים. אין בעיה לומר לה שחברתה לא נעימה לך, וכאשר טון הדיבור שלה יהיה נחמד וחביב יותר, אז תשקלי לצרף אותה. לצד זאת, אני ממליצה לך לקחת אותה לשיחה ולהסביר לה, בצורה פשוטה וברורה, שבמערכות יחסים תמיד צריכה להתקיים הדדיות, ובדיוק כפי שמצופה ממך בתור אמא להכין אוכל, לקנות בגדים, להקפיץ לחוגים ולהיות טובה ונחמדה, כך גם מצופה מבתך. ובמקום זה, בתך מתנהגת בצורה מגעילה – ואת יכולה לומר לה את זה, ולהזכיר לה את כל האמירות המעליבות שהיא אמרה לך בימים האחרונים. הסבירי לה שאם היא תמשיך בהתנהגות החצופה, כאשר היא תרצה ממך משהו, לא בטוח שהנחמדות שמצופה ממך תהיה בלבך. בעזרת השיחה הזאת ובעזרת העובדה שלא תצרפי אותה לבילויים כאלה ואחרים, ייתכן שהיא תלמד להתאפק כי היא תבין שהיא אכן משלמת מחיר על האמירות הקשות שלה, ואז משהו במערכת היחסים בינך לבין בתך ובאווירה הביתית יוכל באמת להשתנות”.
לפני כמה ימים הלכתי יחד עם נכדתי בת ה־3 ברחוב, וראינו יונה שנדרסה. נכדתי הצטערה מאוד לראות זאת ושאלה אם אפשר לקחת אותה לווטרינר, אז אמרתי לה שאי אפשר כי היונה מתה וזה כבר לא יעזור. היא שאלה אותי, “מה זה אומר שהיונה מתה?”, והסברתי לה שהיא כבר לא חיה, לא עומדת, לא אוכלת וצריך לקבור אותה, אך אני חוששת שלא נהגתי נכון ולא הייתי צריכה לחשוף אותה לנושא. מה דעתך?
“לדעתי, נהגת בצורה נכונה מאוד, שמכבדת את הילדה. חשוב לזכור שפעמים רבות אנחנו אומרים כל מיני משפטים שמתחמקים מן האמת, וכאשר מישהו מת, הורים רבים מסבירים לילדיהם שהוא נמצא בשמיים. אבל כאשר אומרים להם שמישהו בשמיים, הם מדמיינים אותו יושב על ענן בשמיים, ואז הם גם לא מבינים למה הוא לא יורד למטה, אולי כי הם עשו משהו לא בסדר, וכו’. לעומת זאת, כאשר את אומרת לה את הדברים כפי שהם, את בסך הכל מלמדת את הילדה מושג חדש. ילדים פוגשים את המוות בסיטואציות רבות בחייהם, בין שהם רואים יונה מתה ברחוב או שהחתול של הדודה מת, ובין שסבא של אחד הילדים בגן נפטר. זהו מושג מהחיים, ולא משהו שצריך להסתיר אותו. הילדים מקבלים את המושג הזה כפי שהוא, והם לא מוסיפים עליו את כל הרבדים המורכבים והכבדים, את הגעגוע, את האינסופיות ואת כל מה שאנחנו, בתור מבוגרים, שמים על המושג מוות. מבחינת הילדה, זה בדיוק כמו לומר לה לטעום מאכל כלשהו ולהסביר לה שהטעם הזה נקרא חמוץ או הטעם הזה נקרא מתוק. טוב מאוד שפעלת בצורה הזאת”.