"גבול הוא משהו שאני הצבתי - ואני אהיה זה שאעמוד בו איתן וסבלני אל מול הילד שלי. לצורך העניין, אתה ממהר לעבודה בבוקר ואומר לילדה שברגע שהמחוג של השעון יגיע למספר כזה או אחר, אתם תצאו מהבית, לא משנה מה יקרה. גם אם הילדה לא תהיה מוכנה, אתה לוקח אותה בכל זאת ומכניס את הבגדים לשקית, והכל בסבלנות ובלי טיפת כעס, גם אם היא בוכה ומשתוללת. אחרי שבוע כזה היא תבין שאתה לא תתעכב, ולא תעלה למעלה בכל פעם שהיא תבקש. הילדה החכמה הזו כועסת ושולטת בך ובמצב, וכל יום כזה הוא סבל וסיוט שנגמר בבכי. ברגע שתייצר גבולות חזקים וברורים, הבכי יסתיים אחרי שבוע.
"ייתכן שזה נובע מתחושת לחץ או מבעיה כזו או אחרת בוויסות חושי, אבל בינתיים אתה צריך לדעת לנהל את הזמן שלך בבוקר מול הילדה. היא לא עושה את זה במודע, יש לה רצון להוכיח לעצמה ולך שהיא זו שקובעת ושהדברים יהיו בדיוק כמו שהיא רוצה. היא מאוד מסכנה בסיפור הזה, וזה ייגמר רק כשאתה תחליט לגמור את זה. ברגע שהילדה בוכה ורוצה לעלות למעלה, תעניק לבכי שלה לגיטימיות, תגיד לה שאתה מבין, אבל תסביר לה שאתה חייב ללכת לעבודה והיא חייבת להגיע מוקדם לגן. שוב, אין מה לכעוס עליה, רק לעמוד יציב מול הרצון שלה לשלוט בסיטואציה".
"הילדים שלנו חיים בהווה, הם לא מסתכלים על העתיד בכלל. אם תגידו לילדה הזו שהיא הורסת לעצמה את הראייה, זה בכלל לא יעניין אותה. מבחינתה כל מה שמעניין הוא מה שקורה עכשיו. אם תרצו להיות יותר יצירתיים, תוכלו להגיד לה שאתם מאוד מודאגים מהעובדה שהיא קוראת בחושך, ורוצים שרופא עיניים יבדוק אותה. כשתגיעו לביקור אצל הרופא, תגיד באותנטיות שהילדה אוהבת לקרוא ספרים בחושך ותראו איזו תגובה תהיה לו. פעמים רבות ילדים מקבלים את דבריהן של הדמויות הסמכותיות בחייהם, והדבר יעזור לה להפסיק לקרוא ספרים בחושך".
התרעות פיקוד העורף