הבת הבכורה שלי בת 3 וחצי. לפני חצי שנה הצטרפה למשפחה עוד תינוקת. בכל פעם שהתינוקת בוכה, הילדה הגדולה נכנסת ללחץ ומסרבת להירגע. היא קוראת לנו וצועקת שנבוא, וממש מאיצה בנו. אשתי אמרה שהיא סובלת מרגישות לרעש, אבל אני חושב שיש פה משהו עמוק יותר. איך אני אמור להגיב לסיטואציה הזו?
"אם אתם חושבים שהילדה סובלת מרגישות לרעש, אתם יכולים לקנות לה אוזניות אטומות עד שתבדקו לעומק את הסוגיה הזו. אם אכן זוגתך צודקת והילדה רגישה לרעשים, אז אוזניות כאלה הן כלי שהיא תוכל לבחור מתי להשתמש בו. אתם צריכים להסביר לילדה שתינוקות בוכים כי זו הדרך שלהם לתקשר, ושגם היא בכתה כשהייתה תינוקת. בכי הוא כמו שפה - אם היא רוצה שיביאו לה אוכל היא יכולה לבקש, אבל התינוקת לא יכולה להגיד 'אני רעבה', ולכן היא בוכה. תבהירו לה שאתם תמיד שומעים, שאתם מבינים את הבכי שלה, ושאתם תחליטו איך לפעול, מתי לבוא, ומה בדיוק לעשות. קח בחשבון שזה שניהלת את השיחה הזו עם הבת הבכורה שלך לא אומר שהיא לא תצעק בפעם הבאה שהתינוקת תבכה, אבל תפקידכם הוא להזכיר לה שאתם יודעים מה אתם עושים, בנועם כמובן, ושהיא לא צריכה לדאוג".
אני אם לבן 4 שמאז ומתמיד רגיל לנצח במשחקים. גם בגלל שאנחנו מאפשרים לו, אבל גם בגלל היכולות שלו. לאחרונה התחלנו לחשוב על זה שאנחנו לא רוצים שההפסד הראשון שלו יהיה בחברה, ואולי הוא יחווה אכזבה קשה. האם שווה ונכון שהוא יחווה את ההפסד הראשון שלו דווקא איתנו?
"הבית הוא שדה האימונים של הילד. משמע, חוויות שהוא עתיד לפגוש בחיים מחוץ לחיק המשפחה - טוב יהיה שיחווה לראשונה דווקא בביתו. ביחסי אחים, למשל, מתאמנים במקום הכי בטוח ולומדים כיצד לוותר, להתגמש, להבין מתי התור שלי ומתי התור של מישהו אחר. לכן המשחקים המשותפים בין אחים ואחיות נועדו בעצם להיות אימון למה שקורה בחיים. הילד הזה מבין היטב שאתם נותנים לו לנצח, אבל הוא לא מבין מה זה בדיוק הפסדים. מה שאומר שאתם חייבים ללמד אותו איך להפסיד מולכם.
קודם כל בשביל להכין אותו לחיים, אבל מעבר לזה חשוב שתלמדו אותו לחוות את כל קשת הרגשות - כמו שהוא יודע לחוות הצלחה הוא יהיה חייב ללמוד כישלון ואכזבה. גשי לילד החכם הזה ותגידי לו שתמיד נתתם לו לנצח, והוא בטח יודע את זה כי הוא חכם. תסבירי לו שמהיום לפעמים הוא ינצח, ולפעמים אתם תנצחו, וזה בסדר גמור. יכול להיות שהוא יעיף את כל הקלפים ויגיד שהוא לא רוצה, אז תאספו אותם ותציעו לו לשחק שוב. אם ההנאה היא רק מהניצחון במשחק המשפחתי, אז כל הרעיון של המשחק הולך לאיבוד. לשחק יחד זה לא רק לנצח, זה גם לשבת ביחד, לדבר, לעשות צחוקים וליהנות מהזמן המשותף של בני המשפחה".
בני בן שנתיים ושמונה חודשים ומאוד אוהב שאנחנו מספרים לו סיפורים. מבחינתו, שעת הסיפור היא השעה הטובה ביום, ולא פעם הוא יעדיף לוותר על חיבוקים או משחקים אחרים כי זה מה שבאמת מדבר אליו. בחודש האחרון הוא התחיל לבקש מאיתנו רק ספר מסוים אחד, "ג'ורג' הסקרן", והוא אפילו מתעקש על זה. הוא דורש שהוא יהיה הגיבור של הסיפור ושנקרא לגיבור בשם שלו. האם יש קשר לעובדה שממש לאחרונה הצטרף ילד חדש למשפחה?
"בגיל הזה עולם הדמיון מתבלבל קצת עם עולם המציאות, וילדים רבים מוצאים את עצמם מפחדים ממפלצת בחדר. לכן, כשילד בן כשנתיים אומר שהוא רוצה להיות הדמות הראשית בספר, זה בסדר גמור, הוא עושה את זה בקטע תמים מאוד, בשביל לשמור על עצמו מול הטלטלה הרגשית הגדולה שהוא עובר. לידה של אח היא טלטלה רצינית. הילד לא יודע מה הקונסטלציה החדשה בבית, הוא לא יודע את נפשו. כרגע, בשביל לשמור על עצמו, הוא ג'ורג' הסקרן.
לתפיסתי, כל עוד זה מעניק לו שקט נפשי ולא חולש על כל שאר החיים, אז זה לגמרי בסדר. כנראה שהוא חש הזדהות עם הדמות הזו. רגע לפני שאת מקריאה לו את הסיפור, את יכולה להגיד לו שתגידי את השם שלו כאילו הוא היה הדמות של הספר, אבל אתם יודעים שזה בכאילו. ככה את בעצם מחזירה אותו למציאות. אם הוא חוזר מהגן ואומר משפט כמו 'אני ג'ורג' הסקרן', את יכולה להגיד לו שאת מתגעגעת לבן שלך. ככה הילד יבין שהוא יכול להיות ג'ורג' הסקרן רק בזמן הקראת הסיפור, וגם שם אתם תמיד תחברו אותו למציאות".